Weekly Dose of Insights | חדושים של שבוע

Feb 18th | 3rd of Adar

תצוה

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ וכו’ – שָׁמַעְתִּי בְּמָה שֶׁאָמְרוּ הָרָגִיל בְּנֵר שֶׁל שַׁבָּת הַוְיָן לוֹ בְּנִין רַבָּנָן [תַּלְמִידֵי חֲכָמִים], וְיָדוּעַ כִּי כָּל תַּלְמִיד חָכָם אֲמִתִּי יֵשׁ בּוֹ נִיצוֹץ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה, וְלָכֵן אָמְרוּ מֹשֶׁה שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ, יַעַן נִיצוֹץ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִתְנוֹצֵץ בּוֹ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, כְּלוֹמַר צַוֵּה אוֹתָם מִצְוָה (כָּזוֹ), שֶׁיִּקְחוּ אֵלֶיךָ, כְּלוֹמַר שֶׁיּוֹלִידוּ וָלָד שֶׁנִּיצוֹץ מִמְּךָ יָאִיר בּוֹ, וְנִמְצָא שֶׁהֵם לוֹקְחִים אֵלֶיךָ מַמָּשׁ. וְזֶה עַל יְדֵי “שֶׁמֶן זַיִת זַךְ”, שֶׁיַּדְלִיקוּ נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת, וּבָזֶה יִזְכּוּ לְבֵן חָכָם שֶׁיִתְנוֹצֵץ בּוֹ אוֹר מִנִּיצוֹצְךָ, וְנִמְצָא שֶׁהֵם לוֹקְחִים אֵלֶיךָ עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ וְדוֹק. פְּנֵי דָּוִד

‎וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ – “And you shall command the children of Israel, and they shall take to you pure olive oil, etc.” (Shemot 27:20)

The Sages teach that one that is accustomed to lighting Shabbat candles in his home weekly will have children that are Torah scholars. Additionally, it is known that every Torah scholar in any generation contains a spark of the soul of Moshe Rabbenu. That is why the Talmud, when surprised by a Sage’s statement, asks that Sage “Moshe, did you say right,” even though his name is not Moshe. The Talmud is referring to that spark of Moshe’s soul within the Sage. Based on this the explanation of the Pasuk may be as follows. The Torah says “And you shall command the children of Israel” so that they “shall take you”, meaning they should bare children with sparks of your soul. How should they do so, by “taking pure olive oil,” and using it to preform the Mitzvah of Shabbat candles on a weekly basis. In such a way they will literally be taking for Moshe.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דְבֵּפַּרָשָׁה זוֹ לֹא נִזְכַּר מֹשֶׁה מִשּׁוּם שֶׁאָמַר “מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ”, וְנִתְקַיֵּם מִיהָא שֶׁלֹּא נִזְכַּר שְׁמוֹ בְּפָרָשָׁה זוֹ. וְאֶפְשָׁר דְּיַעַן דְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה מָסַר עַצְמוֹ לְהַצָּלַת יִשְׂרָאֵל וְהִפְלִיא לַעֲשׂוֹת בְּעִדָּן רִתְחָא, לָכֵן דִּבּוּרוֹ נִתְקַיֵּם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁלֹּא נִזְכַּר שְׁמוֹ בְּפָרָשָׁה זוֹ. וְגַם זֶה הַמְּעַט לִכְבוֹד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה, נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה “וְאַתָּה תְּצַוֶּה”, דְּנִרְאֶה שֶׁזֹּאת הַפָּרָשָׁה הִיא סִיּוּם פָּרָשַׁת תְּרוּמָה וְאֵינָהּ פָּרָשָׁה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא הִיא מְחֻבֶּרֶת עִם פָּרָשַׁת תְּרוּמָה, וּכְבָר נִזְכַּר כַּמָּה זִמְנֵּי [כַּמָה פְּעָמִים] שְׁמוֹ הַטּוֹב בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה. וְעַל פִּי זֶה אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב חֲקִירָה גְּדוֹלָה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּזֹּהַר וּבַמִּדְרָשִׁים כִּי הַפַּרְשִׁיוֹת הֵם גַּ”ן פַּרְשִׁיּוֹת, וְהָרַב עַיִר וְקַדִּישׁ מַהֲרַ”ם זַכּוּת ז”ל הוּקְשָׁה לוֹ דְּהֵם נ”ד פַּרְשִׁיּוֹת, וְהָרַב הֶחָסִיד מהר”שׁ אַבּוּהַב ז”ל תֵּרֵץ דְּפָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה דַּל מֵהָכָא [אֵינָה בַּחֶשְׁבּוֹן], דְּנִקְרֵאת בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה וְעַל הָרֹב הוּא בַּחוֹל, וְאֵינָהּ כִּשְׁאָר פַּרְשִׁיּוֹת שֶׁנִּקְרוֹת בְּשַׁבָּתוֹת. עַד כָּאן דְּבָרָיו. וְלֹא רִיוָה צִמְאוֹנֵינוּ בָּזֶה וְאֵינוֹ טַעַם מַסְפִּיק. אָמְנָם לְפִי הָאָמוּר דְּלִכְבוֹד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה רָצָה הקב”ה דְּפָּרָשַׁת תְּצַוֶּה נֶחְשֶׁבֶת בְּסִיוּם פָּרָשַׁת תְּרוּמָה, יֵשׁ לוֹמַר דְּהַיְנוּ דְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהֵם גַּ”ן פַּרְשִׁיּוֹת, דִּתְרוּמָה וּתְצַוֶּה נֶחְשָׁבוֹת אַחַת. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – “And you shall command the children of Israel, etc.” (Shemot 27:20)

Moshe Rabbenu’s name does not appear in this Perasha. The Sages teach that when Moshe beseeched Hashem to forgive the nation for the sin of the golden calf his final ultimatum was that his name should be erased from Hashem’s book if He would not agree. Although, Hashem acquiesced and did not destroy the nation, nevertheless, Moshe’s ultimatum was fulfilled and his name was erased from a Perasha. However, in order to honor Moshe the Perasha that was chosen to lack his name was Tetzaveh. A close examination shows that Tetzaveh is actually a continuation of last week’s Perasha, Terumah. In Terumah, however, Moshe Rabbenu’s name is mentioned countless times, thus there is no major dishonor to Moshe. According to this, one can answer another question. The Sages teach that there are fifty-three Perashiyot in the Torah, but, when one counts them there are actually fifty-four. The commentators explained that the final Perasha, “VeZot HaBeracha” is not counted for it is rarely ever read on Shabbat. However, in light of the above that Terumah and Tetzaveh are actually one Perasha, it is not a question. When combined there are truly fifty-three Parshiyot in the Torah.

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ – וְעוֹד יִתָּכֵן לוֹמַר (לְבָאֵר הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל אוֹת כ’) דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא, דְּבִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק “בָּא לוֹ” אִיכָּא פְּלֻגְתָּא [יֵשׁ מַחְלוֹקֶת] תָּדִיר וּמִקְדָשׁ הֵי מִינַיְהוּ [אֵיזֶה מֵהֶם] עָדִיף, וְהַשְׁתָּא [וְעַכְשָׁיו] יִתָּכֵן דְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ הַוָה ס”ד [עָלָה בְּמַחְשַׁבְתוֹ] דְּמִקְדָּשׁ עָדִיף, וְעַל כֵּן הֵרַע לוֹ שֶׁהוּא נִתְרַחֵק מֵהַכְּהֻנָּה כִּי לֹא זָכָה לְמַעֲלַת מְקֻדָּשׁ, וְלֹא שֶׁהֵרֵע לוֹ בִּגְדֻלַּת אַהֲרֹן ח”ו, אֶלָּא שֶׁהוּא לֹא זָכָה גַּם כֵּן לְהִתְקַדֵּשׁ כָּמוֹהוּ. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ כְּשֶׁאָמַר הקב”ה לְמֹשֶׁה “וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ” וכו’ לְקַדְּשׁוֹ וכו’ הֵרַע לוֹ. וְהֵשִׁיבוֹ הקב”ה דְּאֵין הַהֲלָכָה כֵּן, אַף דְּיֵשׁ סְבָרָא זוֹ בָּעוֹלָם וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, מִכָּל מָקוֹם הַהֲלָכָה הִיא דְּתָדִיר עָדִיף דְּהִיא סְבָרַת בֵּית הִלֵּל כַּמְבוֹאָר בִּירוּשַׁלְמִי, וּכְמוֹ שֶׁפָּסַק רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה זַ”ל פֶּרֶק כָּל הַתָּדִיר. וְעַל זֶה אָמַר לוֹ: תּוֹרָה הָיְתָה שֶׁלִּי וּנְתַתִּיהָ לְךָ וְהִיא תָּדִיר, וְתָדִיר עָדִיף מִמִּקְדָשׁ. פְּנֵי דָּוִד

‎וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ – “And you bring near to yourself your brother etc.” (Shemot 28:1)

The Midrash states that when Aharon was chosen to become a Kohen Moshe was a little upset. (Of course, Moshe was not truly upset and there are deep meanings but one may explains simply as follows.) There is a Halchic dispute as to what takes precedence in Halacha: sanctity or frequency. Moshe was under the impression that sanctity takes precedence and therefore he was upset that he was not chosen to become a cohen and this become sanctified. However, Hashem informed him that the Halacha is that frequency takes precedence and therefore by giving the Torah through Moshe, which is eternally frequent i.e. learnt, he had no reason to be upset.

אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ – כָּל אַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים, כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם זַ”ל. וְאֶפְשָׁר שֶׁרָמַז זֶה בְּמִזְבֵּחַ הַקְּטֹרֶת, כִּי קְטֹרֶת עוֹלָה תַּרְיָ”ג, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ”י סוֹף פָּרָשַׁת נָשֹׂא, לִרְמֹז כִּי תַּרְיָ”ג מִצְווֹת אֵין לָהֶם פֵּרוּשׁ אֶלָּא בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהֵם שִׁתָּא [שִׁשָה] סִדְרֵי מִשְׁנָה. נַחַל קְדוּמִים

 

‎אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ – “It shall be one cubit long and one cubit wide etc.” (Shemot 30:2)

Every cubit is composed of six handbreadths corresponding to the six orders of the Mishnah. The reason why this foundation is hinted to in the dimensions of the incense alter is because “Ketoret” — incense, has a numerical value of 613. The Torah is alluding that the 613 Mitzvot find their explanations and directions only in the oral Torah, which is also known as the six orders of the Mishnah.

Feb 11th | 26th of Shevat

תרומה

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה – לְפִי פְּשׁוּטוֹ אֶפְשָׁר לִרְמֹז כִּי “תְּרֻמָה” אוֹתִיּוֹת “הַמֻּתָּר”, עַל דֶּרֶךְ “מִן הַמֻּתָּר בְּפִיךָ”, שֶׁהַצְּדָקָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ מִנְּכָסָיו שֶׁהִרְוִיחַ בְּמִשְׁפָּט וּבְיֹשֶׁר, וְלֹא מִגֶּזֶּל, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי אַךְ רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק וכו’. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה – “And have them take for Me an offering etc.” (Shemot 25:2)

According to the simple understanding, the word תְּרֻמָה, an offering, has the same letters as הַמֻּתָּר “that which is permitted.” The Pasuk is teaching that the charity an individual performs must be done with assets he earned permissibly, and not with assets he earned by way of theft and financial oppression.

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵֹת כֹּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – אֶפְשָׁר לוֹמַר דֶּרֶךְ הַלַצִיי, דְּיֵשׁ נָדִיב דְּמַפְרִישׁ מַעֲשְׂרוֹ אוֹ נִדְבָתוֹ וְהוּא מְזֻמָּן אֶצְלוֹ, וּכְשֶׁיָּבֹא עָנִי אוֹ גַּבַּאי יִתֵּן לוֹ מִשָּׁם, וְהוּא דֶּרֶךְ נָקֵל וְטוֹב כַּיָּדוּעַ. וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כּוֹלֶלֶת כֹּל עֵצָה וּמִדָּה טוֹבָה, וְכֹל מִינֵי חָכְמָה וְהַנְהָגָה דְּכּוּלָא בָּהּ. וְזֶה רֶמֶז “וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה”, יַפְרִישׁוּ הַפְרָשָׁה בְּעֵת שֶׁדַּעְתָּם מְיֻשֶּׁבֶת וְלִבָּם נָכוֹן, וּבָזֶה יִהְיֶה נָקֵל “מֵאֵת כֹּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי” הֶעָנִי אוֹ הַגַּבַּאי מַה שֶּׁכְּבָר הִפְרִישׁ. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵֹת כֹּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – “And have them take for Me an offering; from every person whose heart inspires him to generosity, you shall take My offering etc.” (Shemot 25:2)

[Seemingly, there is a redundancy in the Pasuk, why mention an offering twice.] It is known that there are righteous individuals that happily perform the Mitzvah of Tzedaka, so much so that they have funds ready at hand at all times. The Torah praises such an individual. In fact, this behavior is alluded to in our Pasuk. Hashem instructs one to “take for Me an offering” prior to being requested of it, so that the funds are ready. Consequently, when a needy person beseeches one for assistance one is able to “take My offering” that was pre-made and distribute them accordingly.

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – אֶפְשָׁר בָּמֶה שֶׁאָמְרוּ פֶּרֶק קַמָא דְּבַתְרָא [מַסֶּכֶת בָּבָּא בַּתְרָא]: “רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד”, מִשּׁוּם דְרוֹדֵף צְדָקָה יִמְצָא צְדָקָה? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כָּל הָרוֹדֵף צְדָקָה, הקב”ה מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת לַעֲשׂוֹת מֵהֶם צְדָקָה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ” דְהוּא רוֹדֵף צְדָקָה, וְהָיָה שְׂכָרוֹ “תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי” מִכָּאן וָאֵילָךְ, שֶׁאֲנִי מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת לַעֲשׂוֹת צְדָקָה. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵֹת כֹּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – “And have them take for Me an offering; from every person whose heart inspires him to generosity, you shall take My offering etc.” (Shemot 25:2)

[Seemingly, there is a redundancy in the Pasuk, why mention an offering twice.] The explanation may be based on the teaching of the Sages (Baba Batra 9B). The Sages taught what is the meaning of the verse, “One that follows after charity and mercy will find life, charity and honor?” (Mishlei 21:21) Because a man has followed after charity, he will find charity? — The purpose of the verse, however, is to teach us that if a man is anxious to give charity, the Holy One, blessed be He, furnishes him money with which to give it. Thus the Torah is stating “take for Me an offering; from every person whose heart inspires him to generosity” and as a result his reward will be that he will always be able to “take My offering” for Hashem and distribute them.

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה – לְפִי פְּשׁוּטוֹ אֶפְשָׁר לִרְמֹז כִּי “תְּרֻמָה” אוֹתִיּוֹת “הַמֻּתָּר”, עַל דֶּרֶךְ “מִן הַמֻּתָּר בְּפִיךָ”, שֶׁהַצְּדָקָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ מִנְּכָסָיו שֶׁהִרְוִיחַ בְּמִשְׁפָּט וּבְיֹשֶׁר, וְלֹא מִגֶּזֶּל, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי אַךְ רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק וכו’. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה – “And have them take for Me an offering etc.” (Shemot 25:2)

According to the simple understanding, the word תְּרֻמָה, an offering, has the same letters as הַמֻּתָּר, that which is permitted. The Pasuk is teaching that the charity an individual performs must be done with assets he earned permissibly, and not with assets he earned by way of theft and financial oppression.

וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב – יִמּוֹד בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה כְּתִנּוֹק לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא, וְלִסְבֹּל עֹל הַתּוֹרָה עַל שִׁכְמוֹ כְּמוֹ שֶׁעַתָּה מַתְחִיל לִלְמוֹד. וְעוֹד כְּתִנּוֹק שֶׁיְּהֵא נָקִי מֵחֵטְא. וְזֶהוּ “שְׁנַיִם כְּרוּבִים”, מֵעֵין דֻּגְמָא לְתִנּוֹק בִּשְׁנֵי אֹפָנִים, לִהְיוֹת מְקַבֵּל עֹל כְּתִנּוֹק, וְלִהְיוֹת נָקִי מֵחֵטְא כְּתִינוֹק. “זָהָב”, שֶׁיִּרָא מִמִּדַּת הַדִּין הָרוֹמֵז לְזָהָב. נַחַל קְדוּמִים

‎וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב – “And you shall make two golden cherubim etc.” (Shemot 25:18)

The two cherubim teach an individual two important lessons. Firstly, just like the cherubim where made in the image of children, so too one must resemble a minor in certain aspects of their lives. Namely, one needs to lesson one’s burden of earning a living, much like a child, in order make more time for learning and the yoke of Torah. Additionally, one must strive to be clean from sin, like a minor, while at the same time accomplishing fear of judgement.

Feb 4th | 19th of Shevat

משפטים

לַחָפְשִׁי – [בְּפָתַח תַּחַת הַלָּמֶ”ד], וְלֹא “לְחָפְשִׁי” בִּשְׁוָ”א, כִּי אֲפִלּוּ בְּעֵת שִׁעֲבּוּדוֹ, הוּא חָפְשִׁי, וְהַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ. חוֹמַת אֲנָךְ

‎לַחָפְשִׁי – “He shall go out to freedom etc.” (Shemot 21:2)

Although the word “LaHofshi” simply means freedom, it also means just the opposite, or “La, Hofshi” — no freedom. The Sages taught that when one acquires a slave, because of all the guidelines and restrictions, they actually acquire a master for themselves, thereby relinquishing their own freedom.

אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא – דְּהַיְנוּ לְבַדּוֹ, שֶׁאִם לֹא נִתְבָּרֵךְ הַבַּיִת בִּגְלָלוֹ, אֵין לוֹ הַעֲנָקָה [לְדַעַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּן עֲזַרְיָה בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין דַּף י”ז ע”ב]. חוֹמַת אֲנָך

‎אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא – “If he comes [in] alone, he shall go out alone etc.” (Shemot 21:3)

The explanation of the Pasuk may be based on the teaching of Rebbi Elazar Ben Azaria (Kiddushin 17B). [The Torah mandates (Devarim 14:16) that the slave master provide “Ha’anaka” — a bonus as gratis to the Jewish slave at the conclusion of his servitude]. Rebbi Elazar Ben Azaria rules, however, that if the house was not blessed as a result of the slave’s servitude, there is no requirement to offer him this bonus. “If he comes alone” without the divine blessing in his handiwork, then, “he shall go out alone” with no bonus, as well.

אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא – לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ דְהַמִבְחָן אִם הַתְּשׁוּבָה הִיא לִכְבוֹד ה’, הוּא אִם יַתְמִיד בַּתְּשׁוּבָה, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “אַךְ” מִעוּט, שֶׁ”אִם יוֹם אוֹ יוֹמָיִם” – כִּפּוּר וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה “יַעֲמֹד” וְתוּ לֹא. “לֹא יוּקַם”, לֹא תִּתְקַיֵּם הַתְּשׁוּבָה עוֹד, אָז בָּא הָאוֹת “כִּי כַסְפּוֹ הוּא” אֲשֶׁר עוֹרְרוֹ בִּתְשׁוּבָה [שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֶּסֶף], וְלֹא מְלָכוֹ לִכְבוֹד שָׁמַיִם, וְתִרְאֶה טְלָפַיִם, וְתַחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת עַל דְּבַר הַכֶּסֶף. כִּסֵּא דָוִד דְּרוּשׁ יג

‎אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא – “If he survives for a day or for two days, he shall not be avenged, because he is his asset.” (Shemot 21:21)

[By way of Derush the Pasuk can be explained as follows.] The Sages taught that the ideal repentance is a constant repentance. If, however, ones repentance is “for a day or for two days,” i.e. it only lasts Rosh Hashana and Yom Kippur, then “he shall not be avenged,” and his Teshuva will have little standing. In fact it will reveal that his repentance was in fact “because it was his asset,” he only repented on the High Holidays in order to secure his financial standings for the upcoming year. His repentance was not for the Honor of Hashem.

אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא – לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ דְהַמִבְחָן אִם הַתְּשׁוּבָה הִיא לִכְבוֹד ה’, הוּא אִם יַתְמִיד בַּתְּשׁוּבָה, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “אַךְ” מִעוּט, שֶׁ”אִם יוֹם אוֹ יוֹמָיִם” – כִּפּוּר וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה “יַעֲמֹד” וְתוּ לֹא. “לֹא יוּקַם”, לֹא תִּתְקַיֵּם הַתְּשׁוּבָה עוֹד, אָז בָּא הָאוֹת “כִּי כַסְפּוֹ הוּא” אֲשֶׁר עוֹרְרוֹ בִּתְשׁוּבָה [שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֶּסֶף], וְלֹא מְלָכוֹ לִכְבוֹד שָׁמַיִם, וְתִרְאֶה טְלָפַיִם, וְתַחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת עַל דְּבַר הַכֶּסֶף. כִּסֵּא דָוִד דְּרוּשׁ יג

‎אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא – “If he survives for a day or for two days, he shall not be avenged, because he is his asset.” (Shemot 21:21)

[By way of Derush the Pasuk can be explained as follows.] The Sages taught that the ideal repentance is a constant repentance. If, however, ones repentance is “for a day or for two days,” i.e. it only lasts Rosh Hashana and Yom Kippur, then “he shall not be avenged,” and his Teshuva will have little standing. In fact it will reveal that his repentance was in fact “because it was his asset,” he only repented on the High Holidays in order to secure his financial standings for the upcoming year. His repentance was not for the Honor of Hashem.

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ -הַכַּוָּנָה: “אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי” שֶׁהֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּבָרִים אֲחַדִים דְּרוּשׁ ד

‎אִם־כֶּ֣סֶף | תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ – “When you lend money to My people, to the poor person [who is] with you etc.” (Shemot 22:24)

When one gives charity Hashem instructs the individual to specifically give to “My people.”  The people that are considered Hashem’s are the Talmidei Hachamim (Torah Scholars) of the nation. Thus, one should strive to benefit them.

Jan 28th | 12th of Shevat

יתרו

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שֶׁשָּׁמַע מִמִּלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּבָא. וּפֵרְשׁוּ רַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז דְּאָמְרוּ פֶּרֶק חֵלֶק שֶׁ’תִּמְנַע’ הָאָבוֹת לֹא קִבְּלוּהָ, וְנַעֲשֵׂיתָ לְפִּלֶּגֶּשׁ לֶאֱלִיפַז, וּמִשּׁוּם הֲכִי יָצָא מִמֶּנָּה עֲמָלֵק דְצַעֲרִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, דְּלָא אִבַּעֵי לְהוּ לְרָחְקָה. עַיֵּן שָׁם בַּגְּמָרָא. וְקֹדֶם זֶה הָיָה יִתְרוֹ בְּסָפֵק שֶׁמֶּא לֹא יְקַבְּלוּהוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת גְּדֻלָּתָם, וְכִי שָׁמַע מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק דָּלְקוּ עַל שֶׁרִחֲקוּ לְתִמְנַע, וְלָכֵן בָּא עַתָּה, וְלֹא יְרַחֲקוּהוּ כִּי כְּבָר רָאוּ מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם עַל תִּמְנַע. מִדְבָּר קְדֵמוֹת עֵרֶךְ יִתְרוֹ

‎וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – “And Yitro heard etc.” (Shemot 18:1)

The Sages explained that Yitro heard news about the war of Amalek, and as a result he traveled to meet the Jews. [Why did Yitro decide only now to come?] The Gemara (Sanhedrin) teaches that and individual named Timna, wish to convert, as it were, but the Patriarchs did not allow it. As a result she became a concubine to Eliphaz and bore Amalek, the nation that would afflict the Jewish nation. Knowing all this, Yitro was in doubt, would the nation accept him as a convert or not. However, once he heard about the war of Amalek, and all the suffering that was caused because the nation did not accept Timna, he was sure that the nation would accept him now. The Jewish nation must have realized the severity of not accepting a true convert, therefore it was the first opportune time for Yitro to arrive.

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שֶׁשָּׁמַע מִמִּלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּבָא. וּפֵרְשׁוּ רַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז דְּאָמְרוּ פֶּרֶק חֵלֶק שֶׁ’תִּמְנַע’ הָאָבוֹת לֹא קִבְּלוּהָ, וְנַעֲשֵׂיתָ לְפִּלֶּגֶּשׁ לֶאֱלִיפַז, וּמִשּׁוּם הֲכִי יָצָא מִמֶּנָּה עֲמָלֵק דְצַעֲרִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, דְּלָא אִבַּעֵי לְהוּ לְרָחְקָה. עַיֵּן שָׁם בַּגְּמָרָא. וְקֹדֶם זֶה הָיָה יִתְרוֹ בְּסָפֵק שֶׁמֶּא לֹא יְקַבְּלוּהוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת גְּדֻלָּתָם, וְכִי שָׁמַע מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק דָּלְקוּ עַל שֶׁרִחֲקוּ לְתִמְנַע, וְלָכֵן בָּא עַתָּה, וְלֹא יְרַחֲקוּהוּ כִּי כְּבָר רָאוּ מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם עַל תִּמְנַע. מִדְבָּר קְדֵמוֹת עֵרֶךְ יִתְרוֹ

‎וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – “And Yitro heard etc.” (Shemot 18:1)

The Sages explained that Yitro heard news about the war of Amalek, and as a result he traveled to meet the Jews. [Why did Yitro decide to only come now?] The Gemara (Sanhedrin) teaches that an individual named Timna, wish to convert, as it were, but the Patriarchs [Avraham, Yitzhak, Yaakov] did not allow it. As a result she became a concubine to Eliphaz the son of Esav and bore Amalek, the nation that would one day wage war against the Jewish nation. Knowing about what occured with Timna, Yitro was in doubt, would the nation accept him as a convert or not. However, once he heard about the war of Amalek, and all the suffering that was caused because the nation did not accept Timna, he was sure that the nation would accept him now. The Jewish nation must have realized, he reasoned, about the severity of not accepting a true convert, therefore it was the first opportune time for Yitro to arrive.

בָּרוּךְ ה’ אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם -פֵּרוּשׁ הַשַּׂר שֶׁקִּטְרֵג עֲלֵכֶם בַּיָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ”ל: “וְהִנֵּה מִצְרַיִם נוֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם” עַל הַשַּׂר, “וּמִיָּד פַּרְעֹה” כְּמַשְׁמָעוֹ, “אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעַם” – הָעֶרֶב רַב, מִתַּחַת יַד מִצְרַיִם. נַחַל קְדוּמִים

‎בָּרוּךְ ה’ אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם – “Blessed is Hashem, Who has rescued you from the hands of the Egyptians [and from the hand of Pharaoh, Who has rescued the people from beneath the hand of the Egyptians.]” (Shemot 18:10)

[Why does the Pasuk mention the hands of the Egyptians twice?] The explanation of the Pasuk is based on the teaching of the Sages that the Angel appointed over the nation of Egypt also prosecuted the Jewish Nation from the Heavens. That is why Yitro proclaims, now, blessed is Hashem that has saved you from the hands on their Angel and from the hands of the Egyptian nation themselves.

וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם אֶת הַהַר כְּגִיגִית, וְכָתְבוּ הַמְפָרְשִׁים דְּכֵיוָן דְּדָמֵי לַאֲנוּסָה, אִם כֵּן לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו, וְזֶה שֶׁאָמַר “וַיִּתְיַצְּבוּ”, הָיָה לְיִשְׂרָאֵל עֲמִידָה וּמַצָּב עַל שֶׁהָיוּ אֲנוּסִים, “בְּתַחְתִּית הָהָר”, וְעַל זֶה קָמָה וְגַם נִצָּבָה עֲדַת יִשְׂרָאֵל, וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְלֹא יִטֹּשׁ ה’ עַמּוֹ, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “ה’ בִּרְצוֹנְךָ”, כְּלוֹמַר וְלֹא בִּרְצוֹנִי, “הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז”, כָּפִיתָ הַהַר בִּשְׁבִיל “עֹז” (הַתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת עֹז), וְאִם כֵּן הַיִינוּ אֲנוּסִים. עַל כֵּן “הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל”, דְאֲנוּסָה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו (וְלָמָּה הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ). נַחַל קְדוּמִים

וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר – “They stood at the bottom of the mountain etc.” (Shemot 18:17)

The Sages taught that Hashem lifted the mountain over the nation’s head forcing them to accept the Torah. [Why?] In this way the Jewish nation would be considered as a lady that was forced to have relations. Just like a woman who was forced to have relations can not be divorced by her husband (i.e. the seducer as his punishment) without her consent, so too, the Jewish Nation can never be sent away from Hashem against their will, no matter the situation, no matter the level of the Nation.

וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם אֶת הַהַר כְּגִיגִית, וְכָתְבוּ הַמְפָרְשִׁים דְּכֵיוָן דְּדָמֵי לַאֲנוּסָה, אִם כֵּן לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו, וְזֶה שֶׁאָמַר “וַיִּתְיַצְּבוּ”, הָיָה לְיִשְׂרָאֵל עֲמִידָה וּמַצָּב עַל שֶׁהָיוּ אֲנוּסִים, “בְּתַחְתִּית הָהָר”, וְעַל זֶה קָמָה וְגַם נִצָּבָה עֲדַת יִשְׂרָאֵל, וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְלֹא יִטֹּשׁ ה’ עַמּוֹ, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “ה’ בִּרְצוֹנְךָ”, כְּלוֹמַר וְלֹא בִּרְצוֹנִי, “הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז”, כָּפִיתָ הַהַר בִּשְׁבִיל “עֹז” (הַתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת עֹז), וְאִם כֵּן הַיִינוּ אֲנוּסִים. עַל כֵּן “הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל”, דְאֲנוּסָה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו (וְלָמָּה הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ). נַחַל קְדוּמִים

וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר – “They stood at the bottom of the mountain etc.” (Shemot 18:17)

The Sages taught that Hashem lifted the mountain over the nation’s head forcing them to accept the Torah. [Why?] In this way the Jewish nation would be considered as a lady that was forced to have relations. Just like a woman who was forced to have relations can not be divorced by her husband (i.e. the seducer as his punishment) without her consent, so too, the Jewish Nation can never be sent away from Hashem against our will, no matter the situation, no matter the level of the Nation.

Jan 21st | 5th of Shevat

בשלח

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ בְּמִצְרַיִם – אֶפְשָׁר לוֹמַר “אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ בְּמִצְרַיִם”, שֶׁהִגְדִּילָם עַד לְמַעְלָה, וּבְעוֹדָם בְּגַדְּלוּתָם נִשְׁמְדוּ, כִּי הֵם הָיוּ עוֹבְדִים לְמַזָּל טָלֶה שֶׁשּׁוֹלֵט בְּחֹדֶשׁ נִיסָן וּבִזְמַן גְּדֻלָּתוֹ וְתָקְפּוֹ, שָׁם נָפַל שָׁדוּד. וְגַם הָאֻמָּה הִגְדִּילָם לְמַעְלָה לְמַעְלָה וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד. וְזֶהוּ “הַיָּד הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ בְּמִצְרַיִם” אֲשֶׁר בְּתוֹקְפָם וּגְדֻלָּתָם כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וְאָז “וַיִּירְאוּ הָעַם אֶת ה'” וכו’. רֹאשׁ דָוִד

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ בְּמִצְרַיִם – “Israel saw the great hand, which Hashem had used upon the Egyptians etc.” (Shemot 14:31) 

The great hand of Hashem the Jewish people witnessed was the elevation of the Egyptian State and the ruination of the Egyptians from their supremacy. The Egyptians served the constellations, specifically the lamb, or Aries. It was in this month, the month of their idol, that the Jewish nation was redeemed. The Egyptians were left helpless, even in their most auspicious month. That was the the great hand of Hashem the Jewish people witnessed, the destruction of the Egyptians even in their time of greatness.

נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם – סוֹפִי תֵּבוֹת “מַכּוֹת”, שָׁם רָמַז דְּאֵינוֹ הַטְּבִיעָה לְבַד, כִּי כַּמָּה מַכּוֹת הוּכּוּ כַּמְפֹרָשׁ בָּאַגָּדָה, וּלְמָאן דְּאֲמַר דְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת הוּא מִסְפָּר יָ”ם. נַחַל קְדוּמִים

‎נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם – “You blew with Your wind, the sea covered them etc.” (Shemot 14:10)

The last letters of these four words spell the word מַכּוֹת, plagues. The Sages taught that the Egyptians did not only suffer from drowning by the Sea, but from numerous plagues as well. According to one opinion, the Egyptians suffered from as many as 50 plagues by the Sea of Reeds, the same numerical value as the word יָם, sea.

נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם – סוֹפִי תֵּבוֹת “מַכּוֹת”, שָׁם רָמַז דְּאֵינוֹ הַטְּבִיעָה לְבַד, כִּי כַּמָּה מַכּוֹת הוּכּוּ כַּמְפֹרָשׁ בָּאַגָּדָה, וּלְמָאן דְּאֲמַר דְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת הוּא מִסְפָּר יָ”ם. נַחַל קְדוּמִים

‎נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם – “You blew with Your wind, the sea covered them etc.” (Shemot 14:10)

The last letters of these four words spell the word מַכּוֹת, plagues. The Sages taught that the Egyptians did not only suffer from drowning by the Sea, but from numerous plagues as well. According to one opinion, the Egyptians suffered from as many as 50 plagues by the Sea of Reeds, the same numerical value as the word יָם, sea.

וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף – אֶפְשָׁר בַּמֶּה שֶׁכָּתַב בְּסֵפֶר דְּרוּשׁ שְׁמוּאֵל מִשֵּׁם רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי שֶׁהָעוֹלָם שְׁלִישׁ יָם שְׁלִישׁ מִדְבָּר וּשְׁלִישׁ יִשּׁוּב, וְעָשָׂה ה’ לְיִשְׂרָאֵל נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בַּיָּם וּבַמִּדְבָּר וּבַיִּשּׁוּב, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וְשָׁלִישִׁים עַל כֻּלּוֹ”, “וְשָׁלִישִׁים” אוֹתִיּוֹת “וּשְׁלִישׁ יָם”, לִרְמֹז וּשְׁלִישׁ יָם הוּא גָּדוֹל הַנֵּס עַל כֻּלּוֹ. עַד כָּאן דְּבָרָיו. וְזֶה רֶמֶז “וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו” הַמֻּבְחָר שֶׁבַּנִּסִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּשָׁלִישִׁים, הוּא אֲשֶׁר “טֻבְּעוּ בְיַם סוּף”, כִּי זֶה נֵס גָּדוֹל עַל הַכֹּל, כִּי הָיָה הַקִּטְרוּג גָּדוֹל וּשְׁעַת סַכָּנָה. פְּנֵי דָוִד

‎וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף – “And the elite of his officers sank in the Red Sea etc.” (Shemot 14:4)

The Sefer Derush Shmuel taught in the name of Rabbenu Bachya that the world is comprised of one-thirds water, one-thirds desert and one-thirds settlement. Hashem performed wonders for the Jewish nation in all three terrains during the exodus. The words וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו can this be interpreted to mean “the choice third,” teaching that the wonders that Hashem performed at the sea was greater than the other two.

וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם – עֲמָלֵק. כָּתְבוּ ז”ל שֶׁבָּא מֵחֲמַת שִׂנְאַת חִנָּם, וְזֶהוּ “וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם”, קְרִי בֵּהּ פְּרִידִים [מִלָּשׁוֹן פֵּרוּד]. כִּסֵּא דָוִד דְּרוּשׁ י

‎וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם – “And Amalek fought with Israel in Rephidim etc.” (Shemot 17:8)

The commentators explain that one of the reasons Amalek was able to wage war against the Jewish Nation was because of the sin of baseless hatred that was present amongst individuals. The word Rephidim can be read as Peridim, self strife, meaning Amalek came to wage war because of the self strife present amongst the nation.

Jan 14th | 27th of Tevet

בא

וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ וגו’ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ – אֶפְשָׁר רָמַז מַה שֶּׁאָמְרוּ דְּכָּל שֶׁהוּא וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם, אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, וְהַיְנוּ בְּרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסְפוֹת. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ”, שֶכֻּלָם בְּרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, אָז “וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'” וַדַּאי, כִּי אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת, וְרַבֵּנוּ אֶלְעָזָר מִגַרְמִיזַא ז”ל כָּתַב “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי” בְּגִימַטְרִיָּא “זֶהוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ”ל, אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ וּלְמַעַן תְּסַפֵּר רָאשֵׁי תֵּבוֹת אָבוֹת, כִּי בִּזְכוּת הָאָבוֹת כָּל זֶה. (נַחַל קְדוּמִים)

וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ וגווִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה“In order that you tell into the ears of your son and your son’s son how I made a mockery of the Egyptians, and [that you tell of] My signs that I placed in them, and you will know that I am Hashem.” (Shemot 10:2)

The Sages taught that anyone who is a Talmid Hacham, and his son and grandson are Talmidei Hachamim, they will always have the Torah in their descendants, provided they all saw each other in their lifetimes. That is the allusion here, “you should tell into the ears of your son and your son’s son how I made a mockery of the Egyptians” and as a result “you will know that I am Hashem,” and the Torah will never leave this family.

וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ וגו’ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ – אֶפְשָׁר רָמַז מַה שֶּׁאָמְרוּ דְּכָּל שֶׁהוּא וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם, אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, וְהַיְנוּ בְּרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסְפוֹת. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ”, שֶכֻּלָם בְּרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, אָז “וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'” וַדַּאי, כִּי אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת, וְרַבֵּנוּ אֶלְעָזָר מִגַרְמִיזַא ז”ל כָּתַב “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי” בְּגִימַטְרִיָּא “זֶהוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ”ל, אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ וּלְמַעַן תְּסַפֵּר רָאשֵׁי תֵּבוֹת אָבוֹת, כִּי בִּזְכוּת הָאָבוֹת כָּל זֶה. נַחַל קְדוּמִים

וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ וגו’ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה“In order that you tell into the ears of your son and your son’s son how I made a mockery of the Egyptians, and [that you tell of] My signs that I placed in them, and you will know that I am Hashem.” (Shemot 10:2)

The Sages taught that anyone who is a Talmid Hacham, and his son and grandson are Talmidei Hachamim, they will always have the Torah in their descendants, provided they all see each other in their lifetimes. That is the allusion here, “you should tell into the ears of your son and your son’s son how I made a mockery of the Egyptians” and as a result “you will know that I am Hashem,” i.e. the Torah will never leave this family for they will always recognize their Creator.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת – אֶפְשָׁר לִרְמֹז בַּמֶּה שֶׁכָּתְבוּ גּוּרֵי הָאֲרִ”י זַצַ”ל כִּי הַנִּזְהָר מֵחָמֵץ בְּפֶסַח בְּכָל שֶׁהוּא, מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱטָא כָּל הַשָּׁנָה. וְזֶה רֶמֶז “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת” – וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמִּצְווֹת, שֶׁאִם תִּזְכּוּ לִשְׁמֹר הַמַּצּוֹת כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח, בִּטְחוּ בַּה’ לְבִלְתִּי תֶּחֶטָאוּ, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמִּצְווֹת, וְאִם בָּאת מִצְוָה אַל תַּחְמִיצוּהָ. גְּאֻלַּת עוֹלָם

‎וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת – “And you shall watch over the unleavened bread etc.” (Shemot 12:17)

The students of the Ariza’l taught that one who is careful with even the most minuscule amount of Hametz on Pesach will be sure not to sin that entire year. This may be alluded to in our Pasuk, ‎וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת if one “shall watch over the unleavened bread” i.e. the Matzoth, during Pesach, then וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמִּצְווֹת one can be assured that he will merit to guard the Mitzvoth that year, and not sin.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַל תִּקְרֵי מַצּוֹת אֶלָּא מִצְווֹת (בְּאַל תִּקְרֵי, שֶׁעַל יְדֵי הַמְסוֹרָה נִדְרֶשֶׁת יָפֶה הַמִּקְרָא) שֶׁאִם בָּאָה מִצְוָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה. וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת” – וְצָרִיךְ שֶׁתִּשְׁמְרוּ הַמִּצְווֹת, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מַצָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אִסּוּר לֹא גָּזֶּל וְלֹא שׁוּם אִסּוּר, דְּצָרִיךְ לְמַצּוֹת שֶׁתְּקַיְּמוּ מִצְווֹת, וְלֹא אֲהַנִי מַצָּה גְּזוּלָה וְאַחַר כָּךְ לְשָׁלֵם, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וכו’ וְקָבוּעַ לָהּ זְמַן. וְלֹא מִיבָּעֲיא אִסּוּר תּוֹרָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִסּוּר דְּרַבָּנָן, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם”, גַּם לְדוֹרוֹת שֶׁיִּגְזְרוּ חֲכָמִים גַּם כֵּן תִּזָהֲרוּ בַּמִּצְווֹת שֶׁלֹּא יִהְיוּ אִיסוּרִין דְּרַבָּנָן. רוּחַ חַיִּים דְּרוּשׁ י”ח

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת“And you shall watch over the unleavened bread etc.” (Shemot 12:17)

The Sages taught that the unleavened bread, or Matzoth, can be read as Mitzvoth instead, teaching us that given the opportunity to do a Mitzvah, one must act on it and not delay. In a similar vein, the explanation might be that everyone must guard the Mitzvoth so that no sin is mixed into the good deed. The money used, for example, should be pure, without any violations. Not only violations of the Torah, but even Rabbinic violations as well.

כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹּא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַ – וְתֵימָא וַהֲלֹא פֶּסַח הָיָה, וְלֹא הָיוּ רַשָׁאִין לֶאֱכֹל חָמֵץ, וְהֵיאַךְ תְּגַלֶּה הַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַ, הָא אִם הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְמַהְמֵהַ הָיוּ אוֹכְלִים, הֲלֹא שִׁבְעָה יָמִים אֲסוּרִים לֶאֱכֹל חָמֵץ? וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁפֶּסַח מִצְרַיִם לֹא הָיָה אֶלָּא יוֹם אֶחָד, וְהֵם לֹא הֶחְמִיצוּ בְּצֵקָם לְצֵדָּה לַדֶּרֶךְ בַּעֲבוּר שֶׁגֹּרְשׁוּ (אח”י, עַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי בְּסִפְרִי הַקָּטָן “דְּבָרִים אֲחַדִים” בְּאֹרֶךְ). פְּנֵי דָוִד בְּשֵׁם נִימוּקֵי ריר

כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹּא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַ“For they were driven out of Egypt, and they could not tarry etc.” (Shemot 11:49)

Why did the Torah state that the Jews did not eat Hametz because there was not enough time, it should have stated that the reason was because it was Pesach and one cannot each Hametz for 7 days. One explanation might be that the first Pesach was only forbidden in Hametz for one day. Therefore, they did not eat Hametz for the other days because there was not enough time.

Jan 7th | 20th of Tevet

וארא

שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם – יִתָּכֵן כִּי בְּאוֹמְרוֹ “שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, מִדַּת הַדִּין תְּקַטְרֵג שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִגְאֻלָּה כִּי הֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ שֶׁטָּעַן שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם עַל יַם-סוּף כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז”ל. לָזֶה אָמַר “אֲשֶׁר מִצְרַיִם”, הֵן בְּרִשְׁעָן מַעֲבִידִים אוֹתָם לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהֵם אַגַּב אוֹנְסַיְיהוּ עַל כָּרְחָם שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם וּפְטוּרִים, וּכְמוֹ שֶׁהֵשִׁיב הוּא יִתְבָּרַךְ לַשַּׂר שֶׁל מִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז”ל, וּמֵאַחַר שֶׁכֵּן “וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי” וְאֵין מוֹנֵעַ גְּאוּלָתָם. פְּנֵי דָוִד

‎שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם – “I heard the moans of the children of Israel, whom the Egyptians are holding in bondage” (Shemot 6:5)

The Sages explained that the strict judgement was prosecuting the Jewish nation before Hashem claiming that the Nation was not worthy of being redeemed for they were idolaters, just as the Egyptians were. That is why the Pasuk tells us that the Egyptians were oppressing the Jewish people. [Seemingly, it is extra, we already know who the oppressors were, rather it is to teach that] the Egyptians were the ones forcing the Jewish nation to serve idolatry. It was not the Nations intrinsic fault. As a result there was no more prosecution and the Nation was ready to be redeemed.

אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם – יִרְצֶה, כִּי עֲבוֹדַת פִּיתוֹם וְרַעַמְסֵס הֵם מֻטָּלוֹת עַל הַמִּצְרִיִים לַעֲבֹד אֶת מַלְכָּם וְהַצָּרִיךְ לְמַלְכוּתָם, וְלֹא דַּי שֶׁהֵם אֵינָם עוֹבְדִים, רַק מַעֲבִידִים אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה מִשְׁפָּט עֲבוֹדָה זוֹ כִּי גֵּרִים הֵם. פְּנֵי דָוִד

‎אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם – “Whom the Egyptians are holding in bondage etc.” (Shemot 6:5)

The Sages explained that the Egyptians were forcing the Jews to build 2 great cities, Pitom and Ramses. However, the task of building these cities was on the people of Egypt. It comes out then that the Jewish Nation was a slave to a nation that was “a slave.” That is the explanation of the word מַעֲבִידִים i.e. made into servants of individuals that were already servants.

וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה – אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ בְּמַאֲמָרָם ז”ל דְּיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ מַהֲרַ”ם אַלְשִׁיךְ זַ”ל בַּפָּסוּק “וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה”, כִּי חַיֵּיהֶם הִיא נִשְׁמָתָם, וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשָׁם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה עֲבוֹדָה זָרָה, לְהַטְעוֹתָם בְּגִלּוּלֵיהֶם, וְהִיא אֶצְלֵנוּ כַּוָּנַת הַכָּתוּב “וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה”, כִּי בַּמֶּה שֶׁהָיוּ נִטְמָעִים בַּעֲבוֹדָה זָרָה, קָצַר מִן הַמֵּצָר רוּחָם וְנַפְשָׁם הַטְּהוֹרָה, כָּל שָׁרְשָׁם וְגִזְעָם הַקָּדוֹשׁ נִכַּוֵץ וְנִצְטַמֵּק בְּגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, וְלָכֵן לֹא הָיָה בָּהֶם הֲכָנַת קְדֻשָּׁה לִשְׁמֹעַ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ” הוּא נַפְשָׁם וְרוּחָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּתְקַצַּר בְּגִלּוּלֵי הָעַמִּים, “וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה” – עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים. אָמְנָם כְּבָר נוֹדַע שֶׁהָיָה בְּאֹנֶס, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז”ל. שִׂמְחַת הָרֶגֶל, הַגָּדָה

‎וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה – “They did not listen to Moshe because of [their] shortness of breath and because of [their] hard labor.” (Shemot 6:9)

The explanation of this Pasuk may be based on the teaching of the Sages that the Jewish Nation was forced to serve idolatry in Egypt. The Pasuk earlier states that the Egyptians “embittered their lives with hard labor.” The Alshich HaKadosh explained that “their lives” is a reference to their souls. The way the Egyptians embittered their souls was through “the hard labor” of idolatry. The same is true, here, when Moshe approaches the nation they do not listen because of the “hard labor.” The nation couldn’t listen or understand Moshe because they were so impure as a result of all the forced idolatry.

וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת צ”ז.) לְאַחַר שֶׁנַּעֲשֶׂה מַטֶּה, חָזַר וּבָלַע כֻּלָּן. וְאֶפְשָׁר דְּעִנְיָן זֶה לִרְמֹז דְּכָּל עָרְמָתָם אֲשֶׁר הֶעֱרִימוּ כְּנָחָשׁ, הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֶׂה תַּעְתּוּעִים, וְכֹל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע, וְיִגְּעוּ לָרִיק בַּעֲלִילוֹתָם וְתוֹעֲבוֹתָם לְהִתְחַכֵּם לְמוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּלְהִשְׁתַּדֵּל לְעַנּוֹת וּלְכַלוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּעָרְמוֹת אֵלּוּ דמיה”ם בָּם לְנָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, וְכֹל חָכְמָתָם הֶבֶל הֲבָלִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם, וּלְרֶמֶז זֶה מַטֶּה אַהֲרֹן בָּלַע הַנְּחָשִׁים אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּלָטֵיהֶם, רֶמֶז הָרוֹמֵז כִּי כָּל מַחְשְׁבוֹתָם בְּעָרְמוֹת הַנָּחָשׁ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ, וְלֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצְלִיחוּ. רֹאשׁ דָוִד

‎וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם – “Aharon’s staff swallowed their staffs etc.” (Shemot 7:12)

The Sages explained (Shabbat 97A) that only after Aharon’s staff transformed back into wood did it swallow their staffs. The Mussar, or hint, to Pharaoh and his servants, was that [just like a snake bites to no use and purpose, for it does not benefit from the murder, so too] any and all Egyptian efforts were futile and to no avail. All their chicanery and machinations resulted only in the benefit of the Jewish nation, such as the growth of the savior in Pharaoh’s own palace. Hence, their “snakes” were “eaten” by Aharon’s staff.

בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה’ – אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ בַּמֶּה שֶׁכָּתַב הָרַב שִׂפְתֵי כֹּהֵן דְּשֵׁם “אֱלֹהִים” גִּימַטְרִיָּא פ”ו, וּבְרֹב רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ אָמַר “אֲנִי ה'” גִּימַטְרִיָּא פ”ז, אֶחָד יוֹתֵר עַל מִסְפָּר אֱלֹהִים, לִכְבֹּשׁ הַדִּין, וּבָזֶה הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם. וְזֶה שֶׁאָמַר “בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'”, וּבָזֶה כּוֹבֵשׁ הַדִּין, כִּי “אֲנִי ה'” גִּימַטְרִיָּא פ”ז, אֶחָד יוֹתֵר עַל “אֱלֹהִים”, וּבָזֶה אֲנִי מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם. נַחַל קְדוּמִים

‎בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה – “With this you will know that I am Hashem etc.” (Shemot 7:17)

The author of the work “Siftei Cohen” explained this verse as follows. We know the numerical value of Hashem’s name of judgement, Elokim, is 86. However, in order for the judgements to be subjugated we need to overpower the “86.” That is the meaning of this Pasuk. The numerical value of the words אֲנִי ה I am Hashem, is equal to 87 to show that Hashem in his great mercy is overpowering the judgements and prosecutors in order to take the Jewish nation out of Egypt.

וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה – אֶפְשָׁר לוֹמַר דֶּרֶךְ רֶמֶז “פְדֻת” חָסֵר, שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ שִׁעְבּוּד שֶׁהַגְּאֻלָּה עַל יְדֵי בָּשָׂר וָדָם, “לְמָחָר” שֶׁהוּא רֶמֶז לִגְאֻלָּה עֲתִידָה, “יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה”, כְּלוֹמַר אוֹת ו’ הֶחָסֵר יִהְיֶה “פְדוּת” מָלֵא בוי”ו, כִּי הוּא עַל יָדוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵין אַחֲרֶיהָ שִׁעְבּוּד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז”ל עַל פָּסוּק “יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה’ תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים” (פֵּרוּשׁוֹ, אִם יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה’, אָז הוּא תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים). וְזֶה כַּוָּנַת הַכָּתוּב “לַה’ הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה” (פֵּרוּשׁוֹ, אִם הַיְשׁוּעָה עַל יְדֵי ה’ בְּעַצְמוֹ, אָז עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה וְאֵין אַחֲרֶיהָ שִׁעְבּוּד). פְּנֵי דָוִד

‎וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה – “I will make a redemption between My people and your people; this sign will come about tomorrow.” (Shemot 8:19)

The word פְדֻת, redemption, normally spelled with a ‘vav,’ is spelled incomplete here. The Pasuk is teaching that the redemption taking place now in Egypt, as great as it may be, is incomplete for there will be other exiles that follow it. However, לְמָחָר, tomorrow, when Hashem redeems the Jewish Nation from the final exile, יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה, the letter ‘vav’ will be in its place and the redemption will be complete.

 

Dec 31st | 13th of Tevet

שמות

וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁנִּצְטַרַע. וְצָרִיךְ לָדַעַת מִנָּא לְהוּ? וּפֵרֵשׁ הָרַב רַבֵּנוּ הֶעְשְׁל זצ”ל בָּמֶה שֶׁאָמְרוּ דִבְיוֹם סִלּוּקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, לֹא נִשְׁתַּמַּשׁ בַּחֲצוֹצְרוֹת, דְּאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, וְכֵן כְּתִיב “וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד לָמוּת” (וְלָא כְּתִיב “הַמֶּלֶךְ דָוִד”), וְהַיְנוּ דְּקַשְׁיָא לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דְּהָכָא כְּתִיב “וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם”, וְהַוֵה לֵיה לְמֵימָר “וַיָּמָת פַּרְעֹה”, כִּי אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, לָזֶה אָמְרוּ “שֶׁנִּצְטַרַע”, וּמִשּׁוּם הֲכִי כְּתִיב “מֶלֶךְ”, דְעֲדַיִין הָיָה יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ וְעוֹסֵק בִּרְפוּאוֹת. ודפח”ח. פְּנֵי דָוִד

‎וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם – “The king of Egypt died etc.” (Shemot 2:23)

The Sages taught that the king of Egypt had not really died, rather he had been afflicted with leprosy. One could question and ask how did the Hachamim know this? They answer based on the following. When Moshe Rabbenu passed away there was no sounding of the trumpets, as had been in the days prior. Furthermore, when David HaMelech passed away it states that the days of David had come to pass, there was no mention of him being the King. The same should have applied here, like Moshe and David, no mention of any supremacy should have been made. However, because the Pasuk here states that the “King of Egypt” had died, the Sages realized that he had remained in his status of a ruler and instead was afflicted with an equivalency of death: leprosy.

וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה – דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ כִּי “צִפֹּרָה” גִּימַטְרִיָּא “לְמֹשֶׁה”. נַחַל קְדוּמִים

‎וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה – “And he gave Moshe Zipporah his daughter.” (Shemot 2:21)

The expounders of the Torah explained that this bond was alluded to in their very names. The numerical value of צִפֹּרָה Zipporah is equivalent to לְמֹשֶׁה for Moshe (375), hinting to us that Zipporah was destined for Moshe.

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם – צִפּוֹרָה קָרְאָה אֶת שֵׁם בְּנָהּ גֵרְשׁוֹם. כָּךְ כָּתַב רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם. וְאֶפְשָׁר בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ זַ”ל שֶׁהִתְנָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָ”ה עִם יִתְרוֹ שֶׁהַבֵּן הָרִאשׁוֹן יִהְיֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְכָתְבוּ הַמְפָרְשִׁים דְסָמַךְ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה עַל צִדְקַת צִפּוֹרָה שֶׁהִיא לֹא תִּתְרַצֶּה. וּלָזֶה הִיא קָרְאָה שֵׁם הַבֵּן הָרִאשׁוֹן, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין לְבַעֲלָהּ רְשׁוּת, וּמָה שֶׁנִּתְרַצָּה הָיָה בְּעַל כָּרְחוֹ. וְזֶהוּ “כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה”, וַאֲנִי אֵינִי מִתְרַצֶּה. דְּבַשׁ לְפִי עֵרֶךְ צִפּוֹרָה

‎וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם – “She bore a son, and named him Gershom etc.” (Shemot 2:22)

Zipporah was the one that named their son Gershom. The explanation might be based on the promise Moshe made to Yitro. The Midrash teaches that Moshe promised to Yitro that his first son would go to Avoda Zara. The commentators explained that Moshe relied on Zipporah’s righteousness, and for her to disagree. That is why she named this first son, because Moshe had no say because of his agreement. Zipporah’s righteousness prevailed, of course.

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה – יֵשׁ לְדַקְדֵּק דְהָיָה לֵיהּ לְמֵימַר “וַיֵּאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְעָקוּ עַל הָעֲבֹדָה”? וְתוּ “מִן הָעֲבֹדָה” דִּכְתִּיב אַחַר כָּךְ יָתֶר, וְדַי בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב “וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים”, וּכְבָר נוֹדַע דִכְּבָר אָמַר “וַיֵּאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה” וְעָלַה קְאָמַר “וַתַּעַל” וכו’? וְאֶפְשָׁר דְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ: “וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם”, שֶׁנִּצְטַרַע וְהָיָה שׁוֹחֵט מֵאָה וַחֲמִשִּׁים תִּנּוֹקוֹת בַּבֹּקֶּר וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים בָּעֶרֶב, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם” שֶׁנִּצְטַרֵעַ וְהָיָה שׁוֹחֵט הַתִּנּוֹקוֹת, “וַיֵּאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה” אֲנָחָה נוֹשֶׁנֶת תַּדִּירִית, אַךְ “וַיִּזְעָקוּ” עַתָּה עַל הַשְּׁחִיטָה מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּנּוֹקוֹת בְּיוֹם. אַךְ בָּזֶה לֹא יָדְעוּ שֶׁהַתִּנּוֹקוֹת הָאֵלּוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וְלָא חֲשִׁיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דַּעֲבִיד דִּינָא בְּלָא דִּינָא חַ”ו, וּלְכָךְ “וַתַּעַל שַׁוְעָתָם מִן הָעֲבֹדָה” דַּוְקָא וְלֹא עַל הַתִּנּוֹקוֹת. פֶּה אֶחָד

‎וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה – “Now it came to pass in those many days that the king of Egypt died, and the children of Israel sighed from the labor, and they cried out, and their cry ascended to Hashem from the labor.” (Shemot 2:23)

The commentators wonder about the double language in this verse, the Jewish nation sighed then cried out, double mention of labor, etc. The explanation is based on the teaching of the Sages that Pharaoh had been afflicted with leprosy, an illness comparable to death (but no death itself). As a remedy, Pharaoh would murder 150 Jewish babies in the morning and 150 babies in the evening and soak in their blood. This, then, is the explanation of the Pasuk: “the king of Egypt died,” meaning he became ill, “the children of Israel sighed from the labor,” referring to their constant servitude that even preceded Pharaoh’s illness, “and they cried out,” because of the death of the 300 innocent babies because of his illness. However, because they did not realize that these babies were in fact not innocent (for reasons known to Hashem) Hashem only heard their cries from “labor” and not the death of the children, hence “and their cry ascended to Hashem from the labor,” and only from the labor.

וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה – יֵשׁ לַחֲקֹר קְצָת דְּמֹשֶׁה הָיָה כְּבֵן בַּתְיָה בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וְהָיָה לוֹ גְּדֻלָּה, וְאִם שַׂר אֶחָד קָרוֹב לַמַּלְכוּת יֹאמְרוּ עָלָיו שֶׁהָרַג הֶדְיוֹט אֶחָד, מִי יְבַקֵּשׁ דָמוֹ מִמֶּנּוּ. וְכֹל שֶׁכֵּן כְּשֶׁלֹּא יֵשׁ רְאָיָה גְּדוֹלָה וְעֵדִים בַּדָּבָר, וּכְשֶׁהָרַג הַמִּצְרִי לֹא הָיָה אִישׁ, דִּכְתִּיב “וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ”, וְאֵיךְ כְּשֶׁשָּׁמַע פַּרְעֹה, תֵּכֶף בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג מֹשֶׁה הֶחָבִיב לְבִתּוֹ וְגָדוֹל בַּחֲצַר הַמַּלְכוּת, וּמִבְּלִי חֲקִירָה כְּלָל רַק בִּשְׁמִיעָה בְּעָלְמָא? וְאֶפְשָׁר בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ זַ”ל שֶׁהָרָגוֹ בַּשֵׁם הַמְּפוֹרָשׁ, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר” דַּיְיקָא בָּאֲמִירָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ”ל. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה”, לְשׁוֹן דִּבּוּר, דְאֲמִירָה לְחוּד, וּמִזֶּה נִתְפַּעֵל מְאֹד מְאֹד, כִּי יָכֹל לָבוֹא אֶצְלוֹ וּמִבְּלִי שׁוּם הַרְגָּשָׁה יַזְכִּיר הַשֵּׁם וְיַהַרְגֵהוּ, וּבִמְקוֹם סַכָּנָה כָּזוֹ, אֵין לְהַשְׁגִּיחַ בְּשׁוּם דָּבָר – “וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה”, כִּי פַּרְעֹה סָבַר שֶׁהוּא עָשָׂה רֹב פֶּשַׁע דִשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְלָכֵן לֹא יוֹעִיל לוֹ חָכְמָתוֹ בְּיוֹם עֶבְרָה וּפְקֻדַּת חֶטְאוֹ מִמֶּלֶךְ הָאָרֶץ, וְלָכֵן בִּקֵּשׁ לְהוֹרְגוֹ. פְּנֵי דָוִד

‎וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה – “Pharaoh heard of this incident, and he sought to slay Moshe etc.” (Shemot 2:15)

One could wonder, if Moshe was raised by Batya, Pharaoh’s daughter, and was beloved by the family, why would Pharaoh believe the slander that was spread about Moshe. Would a king believe slander reported to him regarding his highest ranking officer, especially if there was no clear proof (as there wasn’t with Moshe). How then, could Pharaoh immediately request the death of Moshe, the child that was raised in his own home?

The explanation may be as follows. Pharaoh heard about the murder, but he also heard of the instrument used to kill the Egyptian: a holy name of Hashem. If that was the case, Pharaoh was concerned that Moshe could secretly approach him and without any notice, Moshe could use the holy name against Pharaoh himself. In such a situation of danger no relationship is considered safe. As a result, Pharaoh imposed the death penalty on Moshe first before he could get to him.

 

Dec 24th | 6th of Tevet

ויחי

אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ-לִי – הַפָּשׁוּט [הַטַּעַם לְפִי הַפְּשָׁט] דְּנָקַט רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, שֶׁהֵם הַגְּדוֹלִים, וְזוֹ מַעְלָה גְּדוֹלָה לְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לַעֲמֹד בִּמְקוֹם גְּדוֹלִים. וְאֶפְשָׁר דְּיֵשׁ יַחַס לְדַּמוֹתָם לִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, דִמְּנַשֶׁה חֲצִי שִׁבְטוֹ כְּמוֹ רְאוּבֵן שֶׁנַחֲלָתוֹ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, וַחֲצִי שִׁבְטוֹ כְּשִׁמְעוֹן שֶׁנָּטַל חֶלְקוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נַחַל קְדוּמִים

‎אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי – “Ephraim and Menashe shall be mine like Reuven and Shimon etc.” (Bereshit 48:5)

Simply, Yaakov compared Efraim and Menashe to Reuvon and Shimon because Reuvon and Shimon were Yaakov’s firstborns thereby increasing Efraim and Menashe’s honor by comparing then to his firstborns. On a deeper level, Yaakov compared Efraim and Menashe to Reuvon and Shimon because, like Reuvon, half the tribe of Menashe remained on the other side of the Transjordan and half the tribe crossed with the nation like Shimon’s tribe.

אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי – רֶמֶז מִן הַתּוֹרָה כְּשֶׁעוֹשִׂים גִּימַטְרִיָּא וְחָסֵר אֶחָד אֵינוֹ מְעַכֵּב, דִּכְתִּיב “אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי”, וּרְאֵה כִּי “מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם” גִּימַטְרִיָּא “רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן”, וְאֶחָד חָסֵר. אַלְמָא אֵינוֹ מְעַכֵּב. לִקּוּטֵי גּוּרֵי הָאֲרִ”י והרמ”ע כְּתִיבַת יָד. דְּבַשׁ לְפִי, עֵרֶךְ גִּימַטְרִיָאוֹת

‎אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי – “Ephraim and Manasheh shall be mine like Reuven and Shimon etc.” (Bereshit 48:5)

When one is calculating a Gematria, or numerical value, the calculation is allowed to be off by one. That ‘plus one’ is included after counting the word or phrase as one. The source for this concept can be found in our Pasuk. Yaakov says that Ephraim and Menasheh will be like Reuven and Shimon. If you take the numerical value of the names they are identical, but they are missing one. From here you see you can add one from the phrase to reach the Gematria. Students of the Arizal.

יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה – אֶפְשָׁר דְאֶפְרַיִם הָיָה רָגִיל אֵצֶל יַעֲקֹב בְּתַלְמוּד כְּמוֹ שפרש”י, וּמְנַשֶּׁה הָיָה עַל הַבַּיִת וְהָיָה גִּבּוֹר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ”ל דְּאָמַר עָלָיו יְהוּדָה דֵּין רֶפֶשׁ מִדְּבֵית אַבָּא [פֵּרוּשׁ: שֶׁגְּבוּרָתוֹ מִבֵּית יַעֲקֹב אָבִינוּ], וְהַמְבָרֵךְ לִבְנוֹ מְבָרְכוֹ בְּתּוֹרָה וּגְבוּרָה וּמֶמְשָׁלָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר “יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם” שֶׁהָיָה חָכַם בַּתּוֹרָה, “וְכִמְנַשֶּׁה” שֶׁהָיָה בּוֹ גְּבוּרָה וְהָיָה לוֹ מֶמְשָׁלָה. וְשָׂם “אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה”, דְּתַלְמוּד גָּדוֹל. וְדוֹק. נַחַל קְדוּמִים

‎יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה – “May Hashem make you like Efraim and like Manashe etc.” (Bereshit 48:20)

Although Menashe was the first born Yaakov mentioned Efraim’s name first because Efraim delved into the Torah more than Menashe did. In fact, Menashe was mighty and put in charge of the household. Therefore, when one blesses their children they first bless them to be like Efraim, full of Torah and Mitzvot, and then like Menashe, strong and powerful because Talmud outweighs all blessing.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם – דְּגָזְלוּ הָרְצִיחָה מֵעֵשָׂו, וְהֵם הָרְגוּ אַנְשֵׁי שְׁכֶם עַל הַגֶּזֶּל, וְהַווּ תַּרְתֵּי דְסָתְרַן. וְרָאשֵׁי תֵּבוֹת “שִמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם”, הוּא “שָׁוְא כֹּחָם”, כְּלוֹמַר כִּילוּ כֹּחָם לַשָּׁוְא בְּעִנְיָן שְׁכֶם וְיוֹסֵף וְזִמְּרִי. פְּנֵי דָוִד

‎שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם – “Shimon and Levi are brothers; stolen instruments are their weapons.” (Bereshit 49:5)

Shimon and Levi stole the instrument of “murder” from Esav. The brothers killed the inhabitants of Shechem for kidnapping their sister Dinah, but they themselves were liable for the same crime. The first letters of the words שִמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם spell the words שָׁוְא כֹּחָם their strength is in vain and their efforts were futile.

כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ – פִּרֵשׁ רַשִׁ”י: לִבְנֵי שְׁכֶם שֶׁבְּעֵינֵיהֶם נֶחְשְׁבוּ כְּאִישׁ אֶחָד. וְאֶפְשָׁר לִרְמוֹז דְתֵיבַת “אִישׁ” רָאשֵׁי תֵּיבוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי שְׁכֶם, וְהָיָה זֶה בְּאַפָּם, כִּי הָיָה יוֹצֵא תַּקָּלָה גְּדוֹלָה, וְּכמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם “(עֲכַרְתוּנִי) [עֲכַרְתֶּם אוֹתִי] לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיוֹשֵׁב הָאָרֶץ” [בְּרֵאשִׁית לד, ל]. פְּנֵי דָוִד

‎כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ – “For in their wrath they killed a man etc.” (Bereshit 49:6)

Rashi on this verse explains that the “man” that Shimon and Levi killed were the inhabitants of Shechem, for in their eyes they were only like one man. A hint to this is in the word אִישׁ, its is an abbreviation of the words אֶת יוֹשְׁבֵי שְׁכֶם the inhabitants of Shechem.

Dec 17th | 29th of Kislev

ויגש

יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי – פֵּרֵשׁ רַשִׁ”י זַ”ל: יִכַּנְסוּ דְּבָרַי בְּאָזְנְךָ. אֶפְשָׁר [לְפָרֵשׁ] בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ וּבַאֲגַדְתָּא דִּבְּרֵאשִׁית, שֶׁהָיָה בָּא מַלְאָךְ בִּדְמוּת אִישׁ וּמְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם, וְיוֹסֵף שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלוֹ, וְהֵם סוֹבְרִים שֶׁהוּא אִישׁ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ” דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת”. וְעַל זֶה אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ ע”ה “יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ”, וּכְלַפֵּי זֶה אָמַר יִכַּנְסוּ דְּבָרַי בְּאָזְנְךָ וְלֹא תִּשְׁמַע לְהָאִישׁ הַמְקַטְרֵג. חוֹמַת אֲנָךְ

יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי – “Let now your servant speak something into my lord’s ears etc.” (Bereshit 44:18)

Rashi explained that Yehuda pleaded so that his words would enter into Yosef’s ears so that he may listen to their defense. The Midrash explains that when a prosecuting angel would want to find fault and prosecute he would come to the Earth disguised as a person. That may be why Yehuda asked to speak in the ear of Yosef, literally, so that the prosecuting angels, should there be one among Yosef’s staff, should not overhear.

אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי וגו’ -אֶפְשָׁר שֶׁחָזַר וְאָמַר “אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם” וגו’, הֲגַם שֶׁאָמַר [כְּבָר] “אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי”, לְפַיְּיסָם, כִּי “יוֹסֵף” גִּימַטְרִיָּא “קִנְאָה”, וְכָּתַב הָרַב יש”ר מִקַּנְדִּיָּא בְּסוֹף נוֹבְלוֹת חָכְמָה בְּסֵפֶר “כֹּחַ ה'”, דְּמִי שֶׁשְּׁמוֹ “יוֹסֵף” עָלוּל לְקַבֵּל הֶזֵּק מֵהַקַּנַּאִים, כִּי “יוֹסֵף” גִּימַטְרִיָּא “קִנְאָה”. עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר “אֲנִי יוֹסֵף” שֵׁמָּא גָּרִים [שְׁמִי גָרַם], דְּגַּם שֶׁאֲנִי “אֲחִיכֶם”, “מְכַרְתֶּם אוֹתִי”, וְאֵין לְהַאֲשִׁימְכֶם בָּזֶה. וְדוֹק. פְּנֵי דָוִד

אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי – “I am your brother Yoseph, whom you sold into Egypt.” (Bereshit 45:4)

In his revelation to his brothers, Yoseph informed his brothers that he was Yoseph twice, a seemingly superfluous statement. The explanation of the redundancy may be that in the second utterance of his name, Yoseph was trying to appease the brothers. The name Yoseph has the same numerical value as the word קִנְאָה jealousy. He was telling the brothers that they should not be worried, he is Yoseph(1) and it is the name Yoseph, which is prone to jealousy(2), that caused his distress.

אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי וגו’ -אֶפְשָׁר שֶׁחָזַר וְאָמַר “אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם” וגו’, הֲגַם שֶׁאָמַר [כְּבָר] “אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי”, לְפַיְּיסָם, כִּי “יוֹסֵף” גִּימַטְרִיָּא “קִנְאָה”, וְכָּתַב הָרַב יש”ר מִקַּנְדִּיָּא בְּסוֹף נוֹבְלוֹת חָכְמָה בְּסֵפֶר “כֹּחַ ה'”, דְּמִי שֶׁשְּׁמוֹ “יוֹסֵף” עָלוּל לְקַבֵּל הֶזֵּק מֵהַקַּנַּאִים, כִּי “יוֹסֵף” גִּימַטְרִיָּא “קִנְאָה”. עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר “אֲנִי יוֹסֵף” שֵׁמָּא גָּרִים [שְׁמִי גָרַם], דְּגַּם שֶׁאֲנִי “אֲחִיכֶם”, “מְכַרְתֶּם אוֹתִי”, וְאֵין לְהַאֲשִׁימְכֶם בָּזֶה. וְדוֹק. פְּנֵי דָוִד

אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי – “I am your brother Yoseph, whom you sold into Egypt.” (Bereshit 45:4)

In his revelation to his brothers, Yoseph informed his brothers that he was Yoseph twice, a seemingly superfluous statement. The explanation of the redundancy may be that in the second utterance of his name, Yoseph was trying to appease the brothers. The name Yoseph has the same numerical value as the word קִנְאָה jealousy. He was telling the brothers that they should not be worried, he is Yoseph(1) and it is the name Yoseph, which is prone to jealousy(2), that caused his distress.

וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם – הִנֵּה בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּשַּׁ”ס (בְּמוֹעֵד קָטָן דַּף י”ח וּבְסַנְהֶדְרִין דַּף ק”ב, עַיֵּן שָׁם בְּאֹרֶךְ). וְאֶפְשָׁר כִּי זֶה טַעַם הַכָּתוּב “וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם”, דְּמֵאַחַר שֶׁהוּא אָמַר “וְאָחִיו מֵת”, לֹא הֶאֱמִין דִּבְרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם. וּבְדִּידֵיהּ הָוָה עֻבְדָּא דְּמִשּׁוּם שֶׁאָמַר “עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה”, מֵתָה רָחֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ”ל. וְכַאֲשֶׁר רָאָה סִימָן הָעֲגָלוֹת, אָז יָדַע שֶׁלֹּא מֵת, כִּי הַמָּסֹרֶת שֶׁלֹּא יָמוּת אֶחָד מִבָּנָיו בְּחַיָּיו קַיֶּמֶת, וְאַלִּימָא לְאַפְקוּעֵי מֵפֵר בְּרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם. מִדְבָּר קְדֵמוֹת, עֵרֶךְ בְּרִית

‎וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם – “And his [Yaakov] heart changed, for he did not believe them etc.” (Bereshit 45:26)

Even after Yaakov was told Yosef was alive he did not believe. The Gemara teaches that Hashem makes a “covenant” with the lips i.e. Hashem takes the words taken out of one’s mouth very seriously. Yaakov knew of this covenant and he knew that he had previously stated that Benyamins brother had passed away. Therefore, he couldn’t believe that Yosef was still alive; he had to have passed. Yaakov was petrified because the same thing occurred with Rachel. Yaakov stated that the culprit found with the stolen goods should not live and unfortunately it was Rachel.

However, once Yaakov saw the sign of the wagons that Yosef sent he realized that it must be true; Yosef was alive. As for the covenant with the lips, the promise of Hashem to Yaakov that he would see all his descendants, over rid it.

כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל-מִצְרָיִם – אֶפְשָׁר דְרָמַז לוֹ שֶׁלֹּא יִרָא וְלֹא יִפְחַד שֶׁמֶּא יִטָמְעוּ בַּגָּלוּת, כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה’ הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ ע”ה “וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל”, וּמִצְרַיִם לֹא הָיָה בָּהּ רְכוּשׁ גָּדוֹל, לָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִבֵּב הָרָעָב וְהַשָּׂבָע שֶׁיָּבוֹא כָּל כֶּסֶף אֶרֶץ כְּנָעַן וְכַיּוֹצֵא לְמִצְרַיִם, וְזֶהוּ הֲכָנָה לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ יִתְבָּרַךְ “וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל”. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל-מִצְרָיִם”, לְקַבֵּץ אֶת כֶּסֶף וּלְמַלְאוֹת אוֹצָרוֹת, וּמֻכְרָח שֶׁהוּא הֲכָנַת רְכוּשׁ גָּדוֹל שֶׁהִבְטִיחַ ה’. וּמִזֶּה יֵשׁ הוֹכָחָה – אַל תַּעֲמֹד בַּגָּלוּת, כִּי טֶרֶם מַכָּה, צִיץ רְפוּאָה פָּרַח, ויבא אֶת כָּל הַכֶּסֶף. נַחַל קְדוּמִים

כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל-מִצְרָיִם – “So said your son, Yoseph: Hashem has made me a lord over all the Egyptians. Come down to me, do not tarry.” (Bereshit 45:9)

Yoseph urged his father not to be fearful of the upcoming exile. Hashem promised Avraham Avinu that after the bondage the Nation would leave with a great treasure. Before Yoseph was appointed there was no great wealth in Egypt. Yoseph was now informing Yaakov that this famine was orchestrated by Hashem so that the Nation would have all the Egyptian treasure to collect upon their exodus. That being the case it was evident that the exile would not last forever and the exit has already been put into effect.

Dec 10th | 22nd of Kislev

מקץ

וַיְהִי מִקֵּץ – אֱמֶת אַגִּיד כִּי שָׁמַעְתִּי נוֹטָרִיקוֹן בַּפָּסוּק “וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר” (רֶמֶז נָאֶה לַחֲנֻכָּה). וְעַתָּה רְאִיתִיו בְּסֵפֶר רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם זַ”ל עַל הַתּוֹרָה כְּתִיבַת יָד בְּשִׁנּוּי לְטוֹבָה, וְרָאִיתִי לְכוֹתְבוֹ פֹּה וְ’כַאֲשֶׁר י’וֹחָנָן הִ’שְׁמִיד יְ’וָנִים מִ’בֵּית קָ’דְשֵׁנוּ, צִ’יוַנּוּ שֶׁ’נַדְלִיק נֵ’רוֹת תִּ’מְנַיָא [שְׁמוֹנָה] י’וֹמֵי מֵ’חַנוּכָּה, יַ’נִיחֶנָּה מִ’צַּד יָ’מִין מֵ’הַיּוֹצֵא. מִדְבָּר קֵדְּמוֹת, עֵרֶךְ חֲנֻכָּה

‎וַיְהִי מִקֵּץ – “It came to pass at the end etc.” (Bereshit 41:1)

This entire pasuk is an allusion to Hanukah. When the letters of the pasuk are opened up they read וְ’כַאֲשֶׁר י’וֹחָנָן הִ’שְׁמִיד יְ’וָנִים מִ’בֵּית קָ’דְשֵׁנוּ, צִ’יוַנּוּ שֶׁ’נַדְלִיק נֵ’רוֹתתִּ’מְנַיָא: when Yochanan annihilated the Greeks from the Holy Temple, he instructed that 8 candles be lit and be made into a holiday where they would place the Menorah to the right of the doorpost on the way out.

וַיִקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵה חֲלוֹם – תֵּימַהּ לָמָּה בַּפָּרוֹת לֹא נֶאֱמַר “וְהִנֵה חֲלוֹם”, וּבְשִׁבֳּלִים נֶאֱמַר “וְהִנֵה חֲלוֹם”? יֵשׁ לוֹמַר שֶׁבְּפָרוֹת לֹא הָיָה דָּבָר חִדּוּשׁ, שֶׁהַפָּרוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים, וִיכוֹלוֹת לֶאֱכֹל אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, עַל כֵּן אֵין כְּתִיב בָּהֶן “חֲלוֹם”, אֲבָל בַּשִּׁבֳּלִים שֶׁאֵינָן בְּעָלֵי חַיִּים, דְּבַר פֶּלֶא לִבְלֹעַ זוֹ אֶת זוֹ. וְצָרִיךְ לְפָרֵשׁ “וְהִנֵה חֲלוֹם”, הִרְגִּישׁ כִּי חֲלוֹם הוּא. פְּנֵי דָוִד בְּשֵׁם נִימוּקֵי רי”ד

‎וַיִקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵה חֲלוֹם – “Then Pharaoh awoke, and behold, a dream etc.” (Bereshit 41:7)

After awaking from his second dream [of the stalks,] Pharaoh exclaimed that it had been all a dream, a statement he had not made after the first dream [of the cows]. The simple explanation may be that by the cows, since they are living breathing animals, it was not such a phenomenon for Pharaoh to see the skinny ones swallow the fat ones. The stalks, on the other hand, are not living. Therefore, Pharaoh found it to be a phenomenon for one to swallow another.  As a result, upon awaking he exclaimed that it had been a dream for that is the only plausible explanation.

וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב – הִתְחִיל בָּרָעָב, לוֹמַר דְּעִקַּר הַחֲלוֹם וְתַכְלִיתוֹ הוּא עַל הָרָעָב, כִּי לָשֹׂבַע אֵין צֹרֶךְ לַחֲלוֹם. אָמְנָם הַחֲלוֹם הֻצְרַךְ לְהַגִּיד מֵהָרָעָב שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ לְתַקֵּן, וּלְהֲכִי הִתְחִיל בַּרָעָב הֲגַם שֶׁהוּא מְאֻחָר, כִּי זֶה כָּל פְּרִי הַחֲלוֹם לְתַקֵּן. נַחַל קְדוּמִים

‎וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ וגו׳ – “The seven meager and ugly cows coming up after them are seven years, and the seven empty ears of grain, beaten by the east wind, will be seven years of famine etc.” (Bereshit 41:27)

Yosef began the interpretation of the dreams with the years of famine because the entire purpose of the dream was to inform the nation of the coming trouble; no dream was needed for the years of plenty. The goal of the dream was to allow time for a remedy to be instituted, Yosef knew this and therefore acted accordingly.

אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ – אֶפְשָׁר לִרְמֹז בַּכָּתוּב “אֲשֶׁר רוּח אֱלֹהִים בּוֹ” סוֹפֵי תֵּבוֹת “חֲמוֹר”, דְאִם יָשִׂים עַצְמוֹ כַּחֲמוֹר לְמַשָּׂא וְיַחֲשִׁיב עַצְמוֹ כַּחֲמוֹר וְיִהְיֶה נִבְזֶה בְּעֵינָיו, תִּשְׁרֶה בּוֹ רוּחַ אֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב רֵאשִׁית חָכְמָה ז”ל. נַחַל קְדוּמִים

‎אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ – “A man in whom there is the spirit of G-d etc.” (Bereshit 41:38)

The last letters of the words אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ spell the word חֲמוֹר. If a person truly lowers himself to the status of חֲמוֹר then the Divine presence of Hashem can rest on that individual. That is how Yosef reached such a level (after sitting in prison for so long).

וְיוֹסֵף בֵּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה -תֵּימַהּ לָמָּה הָיָה רוֹצֶה בְּצַעֲרוֹ שֶׁל אָבִיו, וְלֹא הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא חַי עַל יְדֵי שָׁלִיחַ? יֵשׁ לוֹמַר יוֹסֵף הָיָה יוֹדֵעַ פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹתָיו, וְיָדַע שֶׁעַל יְדֵי סִבָּה יָרְדוּ אֶחָיו לְמִצְרַיִם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וְהָיָה מְצַפֶּה מַה יִּהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה וּמָה יִהְיֶה הַסִּבָּה. [אָמַר חַיִּים יוֹסֵף, וְיוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר דְהָיָה חוֹשֵׁשׁ לְחֵרֶם אָבִיו שֶׁיְּצָרְפוּ הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶם, וְקָרוֹב הַדָּבָר שֶׁנִּמְצָא יוֹסֵף בְּעֵת הַחֵרֶם, וְכָךְ כָּתְבוּ הַמְפָרְשִׁים]. פְּנֵי דָוִד בְּשֵׁם נִימוּקֵי רי”ד

‎וְיוֹסֵף בֵּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה – “And Yoseph was thirty years old when he stood before Pharaoh the king of Egypt etc.” (Bereshit 41:46)

Many have wondered, why didn’t Yoseph send a messenger to his father after reaching such a position in order to relieve his father of his pain. Numerous answers have been given. One of which was that Yoseph knew that his dreams must come true as prophecies before he can inform his father. Another reason may be that Yoseph knew about the Herem  the brothers instituted in order to ban the revelation of the truth of what happened to Yoseph, a Herem that Hashem joined. If Hashem joined into the Herem, how could Yoseph go against it. Therefore, he withheld himself from sending messengers to his father.

רְדוּ שָׁמָּה – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁנִּתְנַבֵּא דְהַגָּלוּת רד”ו שָׁמָּה. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי גַּם רָדוּ אֵינָם כֻּלָּם שִׁעְבּוּד, רַק שֶׁתִּהְיוּ שָׁמָּה רד”ו, וְהַגָּלוּת קט”ו שָׁנָה. וְרֶמֶז כִּי מֹשֶׁה הוּא הַגּוֹאֵל אוֹתִיּוֹת “שָׁמָּה” – “מֹשֶׁה”. חוֹמַת אֲנָךְ

רְדוּ שָׁמָּה – “Go down there etc.” (Bereshit 42:2)

The Sages teach that when Yaakov told his children to go down to Egypt he was actually relating a prophecy to them. The numerical value of the word רְדוּ is 210 – the exact number of years the Egyptian exile would last. Furthermore, Yaakov prophesied that the redeemer would be none other than Moshe Rabbenu. The letters of the word שָׁמָּה also spell משה.

Dec 3rd | 15th of Kislev

וישב

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב – פֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רוּגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וְאֶפְשָׁר לִרְמֹז כִּי וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת וַ’יְבַקֵּשׁ יַ’עֲקֹב שֶׁ’בֶת בְּ’שַׁלְוָה, קָ’פַץ עָ’לָיו בִּ’לְבּוּל י’וֹסֵף. וּמִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן רַבֵּנוּ הָרֹקַח וְרַבֵּנוּ אֶפְרַיִם וְרַבֵּנוּ בַּעַל הַטּוּרִים, שֶׁרוֹמְזִים דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת וְגִימַטְּרִיוֹת, וְהַשְׁבֶּחַ הִשְׁבִּיחַ מִילְתָּא כִּדנָא הָרַב מהר”ש בֵּן אֶלְקָבֵץ ז”ל בְּסֵפֶר מָנוֹת הַלֵּוִי. עַיֵּן שָׁם. פְּנֵי דָוִד

‎וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב – “And Yaakov dwelled etc.” (Bereshit 37:1)

Rashi explains that right when Yaakov wished to dwell in peace the catastrophe of Yosef occurred. The words וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב hint to this as well, they are an abbreviation of the words וַ’יְבַקֵּשׁ יַ’עֲקֹב שֶׁ’בֶת בְּ’שַׁלְוָה, קָ’פַץ עָ’לָיו בִּ’לְבּוּל י’וֹסֵף. Such Remazim and hints in our Torah are extremely precious for the great commentators were in involved in finding these remazim such as the Baal Haturim.

כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ – יֵשׁ לִרְמֹז, זְקֻנִים גִּימַטְרִיָּא רָז, שֶׁמָּסַר לוֹ רָזֵי תּוֹרָה. וְהוּא בִּכְלָל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מַה שֶׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ, שֶׁדָּרְשׁוּ זַ”ל זְקֵנִים כְּמוֹ הַשְׁעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים. וּמִסְתָּמָא וַדַּאי שֵׁם וָעֵבֶר גִּלּוּ לְיַעֲקֹב אָבִינוּ ע”ה רָזֵי תּוֹרָה, וְהוּא מְסָרָם לְבַּר חַכִּים [לְבֵּן חָכַם, הַיְנוּ יוֹסֵף], כְּמוֹ שֶׁתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס, וּמִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן פְּנֵי דָוִד

‎כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ – “He [Yosef] was a son of his old age etc” (Bereshit 37:3)

 The numerical value of the word זְקֻנִים (old age) is the same as that of the word רָז (secrets), alluding the the fact that Yaakov Avinu passed down all the secrets of the Torah to Yosef. This is tantamount to the teaching of the Sages that state that Yaakov transmitted all the learning he had done in the 14 years while attending the Yeshiva of Shem and Ever down to Yosef. Yaakov chose Yosef because, as the Targum renders, Yosef was wise beyond his years.

וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה – הִסִּיעוּ עַצְמָן מִן הָאַחֲוָה לִהְיוֹת בְּמִנְיָן שְׁנֵים עָשָׂר. “זֶה” בְּגִּימַטְרִיָּא י”ב. כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי מהר”ר צִדְקִיָּה שֶׁיִּחְיֶה במוהר”ר אַבְרָהָם הָרוֹפֵא זצוק”ל (הוּא הָרַב שִׁבָּלֵי הַלֶּקֶט). פְּנֵי דָוִד, נִימוּקֵי רי”ד הַגָּהָה

‎וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה – “And the man said, they have traveled away from here etc.” (Bereshit 37:17)

The man told Yosef that his brothers have distanced themselves from brotherhood. The word זה has the numerical value of 12 to hint that the brothers have separated from זה from being 12 brothers.

וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר – אָמְרוּ ז”ל: הֵיכָן הָיָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּשַׂקּוֹ וְתַעֲנִיתוֹ. וְאֶפְשָׁר לִרְמֹז כִּי תֵּבַת “וַיָּשָׁב” הָרָאשֵׁי תֵּבוֹת נוֹטְרִיקוֹן שֶׁ’הָיָה י’וֹשֵׁב בְּ’שַׂקּוֹ וְ’תַעֲנִיתוֹ. וְטַעַם רְאוּבֵן, כִּי הוּא בִּלְבֵּל יְצוּעֵי אָבִיו בְּטַעֲנַת כִּי הַשְּׁבָטִים י”ב, וּלְמַה רוֹצֶה לְהוֹלִיד עוֹד, וְעַתָּה שֶׁנִּמְכַּר יוֹסֵף וְהוּא סָבַר שֶׁנֶּאֱבַד, גָּדוֹל צַעֲרוֹ וְהִכִּיר חֶטְאוֹ דְחָסְרוּ לְהוּ הַשְּׁבָטִים, וְאִם לֹא בִּלְבֵּל הוּא יְצוּעֵי אָבִיו, הָיָה מַשְׁלִים אוֹתוֹ הַיֶּלֶד הַנּוֹלָד מִבִּלְהָה, וְלָכֵן אָמַר “הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא” עַל חֶטְאִי. פְּנֵי דָוִד

‎וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר – “And Reuben returned to the pit etc.” (Bereshit 37:19)

The Sages taught, where was Reuven, he was sitting and fasting in sackcloth in an effort to do Teshuva. The reason why he was doing Teshuva was because he had swapped his fathers bed. Reuven reasoned that he knew his father was destined to have 12 tribes, therefore it would be perfectly fine to move his fathers bed. But now, when Yosef was lost, the 12 tribes were incomplete. It may be that had he not interfered another tribe may have been born to take Yosef’s place. That is why Reuven exclaimed, “The boy is gone! And I where will I go?”

וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי – אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ זַ”ל דְרַאֲתָה בָּאִצְטַגְנִינוּת, דְּיֵשׁ לָהּ בָּנִים מִמֶּנּוּ, וְלֹא יָדְעָה שֶׁהוּא מִבִּתָּהּ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר “לֵאמֹר” שִׁכְבָה עִמִּי, כְּלוֹמַר נֶאֱמַר לִי “שִׁכְבָה עִמִּי”, כְּלוֹמַר שֶׁרָאֲתָה בָּאִצְטַגְנִינוּת דְּצָרִיךְ שֶׁיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, כִּי רָאֲתָה דְּיֵשׁ לָהּ בָּנִים מִמֶּנּוּ, וְהַוֵי כְּאִלּוּ אֵלֶיהָ הָיָה הַדִּבּוּר בָּזֶה. פְּנֵי דָוִד

וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי – “She grabbed him by his garment, saying, Lie with me etc.” (Bereshit 39:12)

The Sages taught that Potiphar’s wife saw in the astrology that she was destined to have descendants from Yosef. However, what she didn’t know was that the descendants she was seeing were the product of the union of her daughter and Yosef. That was her error. She grabbed him in order to lay with him because she reasoned “saying,” namely, it was said to her in the stars that he is destined to “lay with me.”

Nov 26th | 8th of Kislev

וישלח

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר – רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֵלִיָּהוּ, אֶפְשָׁר שֶׁרָמְזוּ לוֹ הַמַּלְאָכִים שֶׁהָיוּ מַלְאָכִים מַמָּשׁ, דְּלֹא יִמָּלֵט מֵעֵשָׂו וְהוּא אוֹיֵב לָנֶצַח יְהֵא מוּנָח עַד שֶׁיָבֹא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב. פְּנֵי דָוִד

‎וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר – “The angels returned to Jacob, saying etc.” (Bereshit 32:7)

The first letters of these five spell the word   אֵלִיָּהוּ. The angels that Yaakov sent were hinting to him that he will not be free from Esav until the end of days, until Eliyahu HaNavi will come and announce the final redemption.

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ – אֶפְשָׁר בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ פֶּרֶק קַמא דִמְגִילָה “הָאַי מַאן דְמַבְעִית, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לֹא חָזִי מַזָּלֵיהּ חָזִי” [פֵּרוּשׁ: לַמְרוֹת שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה, מַזָּלוֹ חָשׁ וְרוֹאֶה], וְיַעֲקֹב נִצְטַעֵר מְאֹד בָּזֶה וְצַר לוֹ. וּבַעֲבוּר זֶה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב מְאֹד, וְנָתַן טַעַם “וַיֵּצֶר לוֹ”, וּמִתּוֹךְ מַה שֶּׁרָאָה דְצַר לוֹ, לָכֵן נִתְיָרֵא, דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חַזִי, מַזָּלֵיהּ חַזִי. נַחַל קְדוּמִים

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ – “Yaakov became very frightened and was distressed etc.” (Bereshit 32:8)

The Gemara in Megillah teaches that if one is experiencing fear for no apparent reason it is because that persons Mazal or Angel sees the cause of fear in Heaven, even though there is no cause on Earth yet. That may be the explanation here; Yaakov was full of fear because his Mazal had seen the army Esav had amassed in order to greet him.

הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי – דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ הַ’צִּילֵנִי נָ’א מִ’יַּד רָאשֵׁי תֵּבוֹת “הָמָן”, שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל צָרַת הָמָן. וְכָתַבְנוּ בַּעֲנִיּוּתֵנוּ בְּקוּנְטְרֵס “כִּסֵּא דָוִד” שֶׁיִּצְדַּק מְאֹד לְפִי מַה שֶּׁכָּתְבוּ גּוּרֵי הָאֲרִ”י זַצַ”ל (בַּסֵּפֶר עֶרְכֵי הַכִּינוּיִם להרמ”ז שֶׁמָּרְדְּכַי הוּא גִּלְגּוּל יַעֲקֹב, וְהָמָן הוּא גִּלְגּוּל עֵשָׂו), דְּמָרְדְּכַי הָיָה בּוֹ נִיצוֹץ יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהוּא בְּעֶצֶם “הַצִּילֵנִי נָא מִיָּד”, שֶׁיַצִּילֵהוּ לוֹ בְּעַצְמוֹ מֵהָמָן. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר דְסוֹפֵי תֵּבוֹת “הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד”, הוּא בְּגִימַטְרִיָּא יָ”הּ, רֶמֶז זְכוּת ט”ו שָׁנִים שֶׁלָמְדוּ יַחַד הוּא עִם אַבְרָהָם וְיִצְחָק ע”ה, וּבָזֶה נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּאֹרֶךְ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְגַם עַתָּה רָמַז שֶׁזְּכוּת זֶה הַצֵּל יַצִּילֵהוּ מִיָּד עֵשָׂו הָרָשָׁע. וּלְהַזְכִּיר רִשְׁעָתוֹ שֶׁהוּא הָיָה גַּם כֵּן בּוֹ בַּפֶּרֶק וּפוֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קוֹרֵא לוֹ. נַחַל קְדוּמִים

‎הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי – “Now deliver me from the hand of my brother etc.” (Bereshit 32:12)

The commentators noted that the first letters of the words הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד spell the word הָמָן as a hint that Yaakov prayed to be saved from Haman in the future. This understanding complements the teaching of the Mekubalim. The Mekubalim teach that Mordechai had a spark of Yaakovs soul and Haman had a spark of Esavs soul.   The numerical value of the last letters of the words הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד is equal to 15. It is in the merit of the 15 years that the Avot learned together that the Jewish people were saved from the hands of Haman.

הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו – אֶפְשָׁר, דְּיָדוּעַ דְעֵשָׂו הָיָה מְכַבֵּד לְאָבִיו הַרְבֵּה, וְעַתָּה הֵן בְּעוֹדֶנּוּ חַי יִצְחָק אָבִינוּ ע”ה, אֶפְשָׁר דְלִכְבוֹד יִצְחָק יִנְהוֹג קְצָת אַחֲוָה, אַךְ לְיָמִיִם עוֹד בְּהִסְתַּלֵּק יִצְחָק אָבִינוּ ע”ה, אָז יָסִיר כָּל מִין אַחֲוָה, וְיִהְיֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר “הַצִּילֵנִי נָא” עַתָּה “מִיַּד אָחִי” כִּי עַתָּה לְכְבוֹד אַבָּא יִהְיֶה לוֹ קְצָת אַחֲוָה, “מִיַּד עֵשָׂו” אַחַר סִלּוּק אַבָּא, כִּי אָז יִהְיֶה עֵשָׂו כְּמוֹת שֶׁהוּא רַע וָמַר. פְּנֵי דָוִד

‎הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי – “Now deliver me from the hand of my brother etc.” (Bereshit 32:12)

It is known that Esav had tremendous respect from his father. And now when he is reunited with Yaakov he shows respect to his brother out of the respect of his father. However, when Yitzhak soon passes away Esav reveals his true motives. That is what Yaakov is praying for now. Hashem save me from my brother, now, the brother that is acting out of respect of my father. And save me from Esav, the Esav that is going to surface upon my fathers death because it is then that he will show his true wickedness.

וַיָבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם – פֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: שָׁלֵם בְּגּוּפוֹ, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ. מִלְּבַד הַפְּשָׁט, יֵשׁ לִרְמֹז מוּסָר הַשְׂכֵּל, דְּאֶפְשָׁר דְּהַכַּוָּנָה שָׁלֵם בְּגּוּפוֹ שֶׁתָּדִיר נִרְאֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ שָׁלֵם בְּגּוּפוֹ, וְלֹא יַעַצְּרֶנּוּ הַגֶּשֶׁם וְקוֹר וָחֹם וְשׁוּם מֵחוּשׁ לַעֲבֹד ה’. שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, דְהָיָה מַחְסֹרוֹ לִצְדָקָה וּגְמִילוּת חַסָדִים, וְזִהוּ שְׁלֵמוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ”ל “מֶלַח מָמוֹן חָסֵר” [פֵּרוּשׁ: הַמָּמוֹן מִתְקַיֵּם כְּמֶּלַח, עַל יְדֵי שֶׁמֵּחֲסְּרִין מִמֶּנּוּ לִצְדָקָה]. וְאַחַר דְהַנֵי בֵּי תְּרֵי – גּוּף וּמָמוֹן שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, אָז יִקָּרֵא שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ, דְתוֹרָה וּמִצְוֹת בְּהַדֵי הֲדָדֵי [יַחְדָיו] הוּא הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּי. פְּנֵי דָוִד

 ‎וַיָבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם – “And Yaakov arrived complete etc.” (Bereshit 33:18)

Rashi explained that Yaakov arrived, after meeting with Esav, complete in body, complete in wealth and complete in his Torah. The explanation may be that of an ethical one. One should always view themselves complete in body and not allow any physical ailments to hinder their service of Hashem. They should be complete in wealth never withholding their hand from charity. As a result of these two it will lead one to be complete in Torah.

Nov 19th | 1st of Kislev

ויצא

 וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם – בְּפָסוּק זֶה יֵשׁ ט”ו תֵּבוֹת, כְּנֶגֶד ט”ו שָׁנִים שֶׁהָיוּ הָאָבוֹת בְּיַחַד. רַבֵּנוּ מהר”א מִגַרמִיזַא זַ”ל. וְרָאִיתִי בְּקוּנְטְרֵס יָשָׁן כְּתִיבַת יָד עַל קְלָף מִתַּלְמִידֵי רַבֵּנוּ יְהוּדָה הֶחָסִיד כִּי ט”ו שָׁנִים לָמְדוּ הָאָבוֹת הַתּוֹרָה בְּיַחַד בְּכָל יוֹם וְלַיְלָה ט”ו שָׁעוֹת, וְהֶאֱרִיךְ בָּזֶה. וְאֶפְשָׁר כִּי אֵלּוּ ט”ו שָׁנִים הָיוּ יְסוֹד קִיּוּם הָעוֹלָמוֹת, כִּי בי”ה ה’ צוּר עוֹלָמִים. וְלַזֶה זָכוּ שִׁבְטֵי יָ”ה עֵדוּת ליִשְׂרָאֵל. נַחַל קְדוּמִים

‎וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם – “And he arrived at the place etc.” (Bereshit 28:11)

This Pasuk has 15 words corresponding to the 15 years that the Avot lived together (grandfather, father, and grandson). The Sefer Hasidim further teaches that the Avot learned 15 hours a day together. It is possible that it is in this merit that the world exists today. The Pasuk says כִּי בי”ה ה’ צוּר עוֹלָמִים “With Kah, Hashem created the world.” The word י”ה has a numerical value of 15 to hint to the hours and years the Avot learned together. It is with this merit that the world was created. This may be also why they merited שִׁבְטֵי יָ”ה עֵדוּת ליִשְׂרָאֵל the holy tribes.

וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחוֹתָהּ – “קִנְאָה” גִּימַטְרִיָּא “יוֹסֵף”, וְכָּתַב הָרַב יש”ר מקאנדיא בְּסֵפֶר “מַצְרֵף לָחָכְמָה” כִּי מִי שֶׁשְּׁמוֹ “יוֹסֵף”, עָלוּל שֶׁיְּקַנְּאוּ בּוֹ. עַיֵּן שָׁם. וְאֶפְשָׁר דְּיַעַן כְּתִיב “וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחוֹתָהּ”, לְכָךְ יָלְדָה יוֹסֵף “וַיְּקַנְּאוּ בּוֹ אֶחָיו”, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר “קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה” [זְכַרְיָה ח, ב], כִּי “צִיּוֹן” גִּימַטְרִיָּא “קִנְאָה”. דְּבַשׁ לְפִי, עֵרֶךְ קִנְאָה

‎וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחוֹתָהּ – “And Rachel envied her sister etc.” (Bereshit 30:1)

The word קִנְאָה jealousy and the name יוֹסֵף have the same numerical value. The great Rabbis taught that whoever is named Yosef is almost certain to have others be jealous of him. The reason being that Rachel was jealous of her sister Leah therefore it had an impact on the child. Yosef was the target of much jealousy by his other brothers. That is what the Pasuk says קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה “I am jealous for Sion with great jealousy.”  The name צִיּוֹן also has the same numerical value as קִנְאָה as well, teaching that others with have “great jealousy” of Sion.

וַיִּקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ – אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה מִשְּׁנָתוֹ – מִמִּשְׁנָתוֹ. וְאֶפְשָׁר בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ זַ”ל גַּם כִּי-יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם, דְּבִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת נִגְאָלִים, וְאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה “וְהִנֵּה מַלְאָכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים” דְהֶרְאָה לוֹ אַרְבַּע מַלְכוּיוֹת. עַיֵּן שָׁם. וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּצְטַעֵר יַעֲקֹב אָבִינוּ ע”ה עַל הַקֵּץ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשִׁיר הַשִּׁירִים “אֲנִי יְשֵׁנָה” מִן הַקֵּץ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר “וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ”, שֶׁיֵּשׁ מְצִיאוּת לְהִתְעוֹרֵר מִשֵּׁנַת הַקֵּץ עַל יְדֵי הַמִּשְׁנָיוֹת, דְבִּזְכוּתָם תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה. וְזֶה רֶמֶז “וַיִּקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ” – מִמִּשְׁנָתוֹ. וְתֵבַת “וַיִּיקַץ” דְּאָמַר וַיַּעַל הַקֵּץ וְהַתִּקּוּן מִמִּשְׁנָתוֹ. נַחַל קְדוּמִים

‎וַיִּקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ – “And Yaakov awaked out of his sleep etc.” (Bereshit 28:16)

The Midrash teaches that Yaakov saw the four exiles in the vision of his sleep. The Sages teach that it is in the merit of learning Mishnah that the Jewish people will be redeemed. The word מִשְּׁנָתוֹ (from his sleep) can also be read מִמִּשְׁנָתוֹ his Mishnayot. That is the meaning of the Pasuk; Yaakov was scared of the vision that he saw and the four exiles. However, he immediately found an awaking from his “sleep” in the “Mishnayot” for he knew that in the merit of studying Mishnah his children will be redeemed.

וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי (כט. יט) – יִרְאֶה לוֹמַר דְּזֶה שֶׁאָמַר “שְׁבָה עִמָּדִי” הוּא מִתּוֹרַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ ע”ה אָמַר לוֹ “אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים” כְּעֶבֶד, וְהוּא הֵשִׁיב לוֹ “שְׁבָה עִמָּדִי” כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ וְלֹא כְּעֶבֶד. אוֹ אֶפְשָׁר דְּגַם זֶה בְּרַמָּאוּת אָמַר, יָדַעְתִּי כַּוָּנָתְךָ שֶׁאָמַרְתָּ “אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים” שֶׁתִּהְיֶה כְּעֶבֶד עִבְרִי, דִּכְתִּיב “כִּי טוֹב לוֹ עִמָךְ”, לָזֶה אָמַר “שְׁבָה עִמָּדִי”, לֹא שֶׁתִּהְיֶה טוֹב עִמִּי, רַק שֶׁתֵּשֵׁב עִמִּי לְבַד. פְּנֵי דָוִד

‎וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי – “And Laban said, “It is better that I give her to you than I should give her to another man. Stay with me.” (Bereshit 29:19)

Laban had some Derech Eretz. Yaakov offered to work for him for 7 years like a servant. Laban however answered “stay with me” meaning stay on my level and work for me as an esteemed employee. However, Laban was very deceitful. This response was an example of his deceit and chicanery. He ended up not treating Yaakov as an respected slave, let alone employee.

וַיְבָרֵךְ ה’ אֹתְךָ לְרַגְלִי – “לְרַגְלִי” גִּימַטְרִיָּא “רָחֵל-לֵאָה” (עִם הַכּוֹלֵל), שֶׁבְּהִתְחַבְּרוּתָם לְיַעֲקֹב בָּאָה הַבְּרָכָה חוֹמַת אֲנָךְ

‎וַיְבָרֵךְ ה’ אֹתְךָ לְרַגְלִי – “And Hashem blessed you upon my arrival etc.” (Bereshit 30:30)

The word לְרַגְלִי has same numerical value as the words רָחֵל-לֵאָה for the blessing only came after Yaakov took them as wives.

Nov 12th | 23rd of Cheshvan

תולדות

אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק – כָּתַב רַשִׁ”י: לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה וכו’. צָרִיךְ לְהָבִין “שֶׁהָיוּ רִשְׁעֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים” הָיָה לוֹ לוֹמַר? וּמָה הַלָּשׁוֹן אוֹמְרִין “לֵיצָנֵי”? וּפֵרֵשׁ מָר זְקֵנִי אב”י אָבִי כמוהר”ר יְשַׁעְיָה זלה”ה, דְּאֵלוּ לֹא הָיוּ רְשָׁעִים, וְיָדְעוּ כִּי יִצְחָק נוֹלַד מֵאַבְרָהָם, רַק כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ ע”ה עַל אֲבִימֶלֶךְ, נִפְקְדָה שָׂרָה [שֶׁכֵּן הַמִּתְפָּלֵל עַל חֲבֵרוֹ נַעֲנֶה תְּחִלָה]. ְזֶה שֶׁאָמְרוּ “מֵאֲבִימֶלֶךְ” – מִסִּבַּת אֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵאַבְרָהָם. אַךְ מַפְקֵי לָהּ בִּלְשׁוֹן לֵיצָנוּת, וּפְתָאִים עָבְרוּ וְסָבְרוּ שֶׁהוּא כִּפְּשָׁט הַדְּבָרִים, לָכֵן צַר קְלַסְתֵּר וכו’. עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי כַּד הֲוִינָא טַלְיָא [בִּהְיוֹתִי צָעִיר]. וְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים נִדְפַּס סֵפֶר “טִירַת כֶּסֶף” וְרָאִיתִי שֶׁפֵּרֵשׁ כָּךְ לְפִי הָרָשׁוּם בְּזִכְרוֹנִי. נַחַל קְדוּמִים

‎אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק – “Abraham begot Isaac etc.” (Bereshit 25:19)

Rashi explained that because the scorners of the generation were saying that Sarah had conceived from Abimelech the Pasuk needed to testify that Avraham was the true father of Yitzhak. However, Rashi should have explained that the “wicked” people of the generation said as such and not the “scoffers”? My (Hida) master and grandfather once explained that in reality the people of the generation knew Avraham was the true father. However, they scoffed stating that he only bore him because Avraham prayed from Abimelech and as a result he was answered by Hashem first and bore a son (as the saying one who prays for his friend and needs the same, is answered first). However, people very quickly forgot that this was just a “joke” and believed that Sarah really conceived Yitzhak from Abimelech. That is why Hashem formed Yitzhaks face as an exact copy of Avrahams. This is what I recall from my youth. After many years the work “Tirat Kesef” explained exactly as mentioned here.

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק להוי”ה – רָאשֵׁי תֵּבוֹת וְסוֹפֵי תֵּבוֹת גִּימַטְרִיָּא “קָרְבָּן” עִם הַכּוֹלֵל, שָׁם רֶמֶז שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּן כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר (דַּף קל”ז ע”א) “דְּקָרִיב קָרְבָּנָא וְצַלִי עָלַהּ”. עַיֵּן שָׁם. פְּנֵי דָוִד

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק להוי”ה – “And Isaac prayed to Hashem etc.” (Bereshit 25:21)

The first letters combined with the last letters of these three words have the same numerical value as the word קָרְבָּן (including the word) sacrifice. This is an allusion that Yitzhak brought a sacrifice to Hashem in his supplications for children, as explicitly written in the Zohar (137A).

לְנֹכַח – גִּימַטְרִיָּא גֵּיהִנָּם, הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁאִם לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים, הָיָה רוֹאֶה פְּנֵי גֵּיהִנָּם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּחִזְקִיָה, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים, נֶאֱמַר כִּי מֵת הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא. רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם בִּפְרִישָׁתוֹ [בְּפֵרוּשׁוֹ]כְּתִיבַת יָד. וְאַגַּב שִׁטְפֵיה [וְדֶרֶךְ מֵרוּצָתוֹ] כָּתַב כֵּן, דִּלְשׁוֹן הַשַּׁ”ס פֶּרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת מִשּׁוּם דְּלָא עָסַקת בְּפִרְיָּה וְרִבְיָּה, וְהַיְנוּ שֶׁלֹּא נָשָׂא אִשָּׁה כַּמְבוֹאָר שָׁם. אִיבְרָא [אָמְנָם] דְּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, גַּם כֵּן מִילָתֵיה אֲמוּרָה בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. נַחַל קְדוּמִים

‎לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ – “Opposite his wife etc.” (Bereshit 25:21)

The word לְנֹ֣כַח has the same numerical value as the word גֵּיהִנָּם because Yitzhak was worried if he did not have children he would see גֵּיהִנָּם. The Sages taught similarly in the incident of Hizkiyah HaMelech. The prophet told Hizkiyah that he was going to die and not live: he was going to die in this world and not live in the world to come. The reason for this warning was because he was not involved in the Mitzvah of being fruitful and multiplying. The Zohar has much to say on this Mitzvah, or lack thereof, as well.

וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ – “וַתַּהַר” אוֹתִיּוֹת “תּוֹרָה”. אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַסּוֹד כְּמִנְיָן לֵילוֹת שֶׁלוֹמְדִין בָּהֶן תּוֹרָה, כָּךְ יְמֵי הֵרָיוֹן שֶׁל אִשָּׁה, מט”ו בְּאָב עַד ט”ו אִיָּר, וְסִמָּנוֹ “זֶרַ”ע יַעַבְדֶנּוּ”, כִּי ט’ חָדְשֵׁי עִבּוּר, הֵם ר”ע יָמִים, והז’ שֶׁל הַמִּילָה, וְאָז יַעַבְדֶנּוּ בְּמִצְוָה. רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם בְּפֵרוּשׁוֹ כְּתִיבַת יָד. נַחַל קְדוּמִים

‎וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ – “And Rebecca his wife conceived.” (Bereshit 25:21)

The word וַתַּהַר has the same letters as the word תּוֹרָה. The masters of the secrets explained the connection as follows. From the 15th of Av until the 15th of Iyar the nighttime hours are relatively numerous. During those extra hours of night one is suppose to be learning Torah. It comes out then that the amount of days a person has extra time at night to learn is 270 (30×9) the exact amount of days a pregnancy generally lasts. They find an allusion to this in the words זֶרַ”ע יַעַבְדֶנּוּ your seed will serve. The numerical value of the word זֶרַ”ע is 277 which represent the 270 days of pregnancy and the 7 days before Milah, then the child is ready to serve.

וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב – אַבְרָהָם אָבִינוּ ע”ה הָיָה לוֹ חֶרֶב שֶׁחָקוּק עָלֶיהָ שֵׁם הַמְפוֹרָשׁ, וּנְתָנָהּ לְיִצְחָק וְיִצְחַק לְיַעֲקֹב. וְעֵשָׂיו כְּשֶׁהֻצְרַךְ לְהִלָּחֵם עִם נִמְרוֹד, מָכַר בְּכוֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ חֶרֶב שֶׁהָיָה שָׁוֶה מָמוֹן הַרְבֵּה. וְהַלֶּחֶם וְהַעֲדָשִׁים שֶׁנָּתַן לוֹ, לֹא הָיָה אֶלָּא לְקַיֵּם הַמֵּכֶר (אִמְרֵי נֹעַם פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹת). וּבָזֶה יִתְפָּרֵשׁ “אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי”. מִדְבַּר קְדֵמוֹת, עֵרֶךְ חֶרֶב

‎וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב – “He sold his birthright to Yaakov etc.” (Bereshit 25:33)

Avraham Avinu possessed a sword that contained the holy name of Hashem etched in it which he later bequeathed to Yitzhak and was subsequently bequeathed to Yaakov. Esav, knowing the power of such a sword, exchanged his birthright for it from Yaakov in order to use it to murder Nimrod, the king. Thus, Yaakov only gave Esav bread and lentils in order to solidify the transaction. That is the meaning then of Yaakov’s declaration to Yosef ” I have given you one portion over your brothers, which I took from the hand of the Amorite with my *sword*.” (Bereshit 48:22)

Nov 5th | 16th of Cheshvan

חיי שרה

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה – אֶפְשָׁר לִרְמֹז כִּי תֵּבַת “וַיִּהְיוּ” נִקְרֵאת בְּיֹשֶׁר, וְגַם לְמַפְרֵעַ [מֵהַסּוֹף לַהַתְחָלָה] “וַיִּהְיוּ”, לִרְמֹז שֶׁכָּל חַיֵּי שָׂרָה מִתְּחִילָתָן לְסוֹפָן וּמִסּוֹפָן לִתְחִילָתָן הָיָה בָּהֶם הֲוַיָּ”ה, וְגַם נִקְרֵאת לְמַפְרֵעַ כְּמוֹ בְּיֹשֶׁר, כֵּן חַיֵּי שָׂרָה שָׁוִים וּשְׁקוּלִים בַּהֲוָיָ”ה לְטּוֹבָה. פְּנֵי דָוִד

‎וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה – “And the life of Sarah was etc.” (Bereshit 23:1)

The word וַיִּהְיוּ is a palindrome, it is spelled the same forwards and backwards. It is a hint that Sarahs life was meaningful from beginning to end and from the end looking back all the way to the beginning.

עֹבֵר לַסֹּחֵר – אֶפְשָׁר לִרְמֹז דְקוֹדֶם אוֹתִיּוֹת “סֹחֵר” הֵם אוֹתִיּוֹת “נֵזֶק”. וְ”עֹבֵר” לְשׁוֹן “קֹדֶם”, כְּמוֹ עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן. וְכֵן לְעֶפְרוֹן דְהָיָה רַע עַיִן, הָיָה לוֹ נֵזֶק, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ עָלָיו הַכָּתוּב “וְלֹא יֶדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ”, דְאוֹתִיּוֹת “סֹחֵר” נַעֲשֶׂה “חֶסֶר”. וְזוֹ תּוֹכַחֲת מוּסָר לְכָל סֹחֵר דְיָשִׂים נֶגֶד עֵינָיו כִּי לִפְנֵי “סֹחֵר” “נֵזֶק”, וְאוֹתִיּוֹת “חֶסֶר”. דְּיֵשׁ כַּמָּה לַאוִין לֹא תִּגְנֹב, לֹא תּוֹנוּ, לֹא תַּעֲשֹׁק, לֹא תִּגְזֹל, לֹא תְּשַׁקְּרוּ. וְאִם יִזָּהֵר בַּכָּל, אָז יִהְיֶה סוֹחֵר טוֹב וּמְבַקֵּשׁ רְצוֹן ה’. וְאִם יַעֲבֹר, נֵזֶק לְפָנָיו, גַּם חֶסֶר. וְעוֹד יֵשׁ לִרְמֹז מַה שֶּׁאָמְרוּ זַ”ל “מֶלַח מָמוֹן חַסֵר”, וְזֶה רֶמֶז אִם חִסֵּר לִצְדָקָה, יִהְיֶה סֹחֵר וְיַצְלִיחַ. וְעוֹד יֵשׁ לְצַדֵּד בִּרְמָזִים אֵלּוּ. חוֹמַת אֲנָךְ

עֹבֵר לַסֹּחֵר – “Accepted by the merchant etc.” (Bereshit 23:16)

The word עֹבֵר can also be translated as preceded by, hence the pasuk is saying to look at the letters before סֹחֵר. If one takes the letters that precede these letters you get the word נֵזֶק (damage). This is a lesson to all merchants. There are many commandments that Hashem has commanded when it comes to monetary dealings. If a person does not follow those commandments it can cause him a great  נֵזֶק damage, G-d forbid.

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה’ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל – אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּהַקְדִים מַה שֶּׁאָמְרוּ פֶּרֶק בַּמֶּה אִשָּׁה: לַמַּיְמִינִים בָּהּ, אוֹרֶךְ יָמִים אִיכָּא וְכֹל שֶׁכֵּן עֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְאָמְרוּ ז”ל (בְּיוֹמָא דַּף כ”ח) אַבְרָהָם אָבִינוּ זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְאַבְרָהָם זָקֵן. וְזֶה שֶׁאָמַר “וְאַבְרָהָם זָקֵן”, זֶה קָנָה חָכְמָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בַּיְּשִׁיבָה, וְעַל יְדֵי זֶה בָּא בַּיָּמִים. וְגַם עֹשֶׁר וְכָבוֹד, וה’ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל דְּהַיְנוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הראב”ע. פְּנֵי דָוִד

‎וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה’ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל – “Abraham was old, advanced in days, and Hashem had blessed Abraham with everything.” (Bereshit 24:1)

The Gemara teaches that those that delve into the Torah merit long days, and all the more so do they merit honor and wealth. The Sages taught (Yoma 28) that Avraham Avinu was a scholar who frequented the Yeshiva, as the Pasuk says וְאַבְרָהָם זָקֵן. The word זָקֵן is an abbreviation of the words זֶה קָנָה חָכְמָה one that has acquired wisdom. In the merit of delving into the Torah the Pasuk testifies that he was advanced in days and he was blessed with wealth, as the Gemara guarantees.

וַה’ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל – אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו. וְרַבִּים שׁוֹאֲלִים דְּהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, וְאִם יִשְׁמָעֵאל רָשָׁע, מַדּוּעַ הוּא יִתְבָּרַךְ הֵשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה, וְלֹא עָשָׂה כֵּן לְכָל גּוֹי? וְאֵין כָּאן שְׁאֵלָה, דְּוַדַּאי יִשְׁמָעֵאל נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה הוּא בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא דְאִם לֹא הָיָה זְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ ע”ה, לֹא הָיָה כְּדַאי לְקַבְּלוֹ, שֶׁהַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה מַסְפִּיק לְקַבְּלוֹ, שֶׁהָיוּ נֶגְדּוֹ רַבִּים קָמִים קָטֵגוֹרָיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּרִשְׁעוּתוֹ. וְאֲהַנְיָא חִיבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ ע”ה לְהַשְׁקִיט רִיב הַקַּטֵגוֹרִים, וְאָז רִשְׁפֵּי הִתְעוֹרְרוּת תְּשׁוּבָתוֹ הֵחֵלּוּ עוֹלִין וְנִרְצָה לוֹ. פְּנֵי דָוִד

וַה’ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל – “And Hashem had blessed Abraham with everything etc.” (Bereshit 24:1)

The Midrash teaches that the blessing referred to here is that Avraham merited to see Yishmael, his eldest son, repent from his previous ways. The commentators ask, based on the dictum, that everything is in the Hands of Hashem except the religiosity of an individual. If that is true why did Hashem cause Yishmeal to repent in Avraham’s merit, something that is not done for anyone? In truth there is no question. Certainly Yishmael received an urge to repent on his free will. However, it is only through Avraham’s merit that the repentance was accepted before Hashem. There were thousands of prosecuting angels created from his past deeds that did not and would not allow Yishmaels repentance to be accepted on his own merit. It was only out the love that Hashem had for Avraham did Yishmaels repentance receive acceptance. That was Hashems true blessing to Avraham.

וַיָּרָץ לָבָן וגו’ – פֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: נָתַן עֵינָיו בַּמָּמוֹן. אֶפְשָׁר דֶּרֶךְ צַחוּת, שֶׁרָאָה שֶׁתֵּבַת מָמוֹן מוֹלִידָה עוֹד מָמוֹן, כִּי “מָמוֹן” בְּמִלּוּי הוּא מֵ”ם מֵ”ם וָ”ו נ”ן, וַהֲרֵי כִּי מָמוֹן מוֹלִיד מָמוֹן אַחֵר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב כְּלִי יָקָר בְּסֵדֶר הַיּוֹם, וְזֶהוּ נָתַן עֵינָיו בְּתֵבַת “מָמוֹן”, וְרָאָה כִּי מָמוֹן יוֹלִיד מָמוֹן, וְלָכֵן אַף שֶׁהָיָה עָשִׁיר, רָץ בַּעֲבוּר הַמָּמוֹן, וַיָּרָץ לָבָן הַחוּצָה לַמָּמוֹן. פְּנֵי דָוִד

‎וַיָּרָץ לָבָן – “And Laban ran etc.” (Bereshit 24:29)

Rashi explained that Laban ran because he saw all the riches Eliezer brought with him. By way of Derush, it can be explained that Laban ran because he saw that money “gives birth to” or makes more money. The hebrew word for money is מָמוֹן, if you open up the letters to how they are spelled themselves מֵ”ם מֵ”ם וָ”ו נ”ן. The outer letters and inner letters are the same to hint to us that money makes more money. That is why Laban, a seemingly rich man, ran for the money because he knew the more money you acquire the more will make (obviously a very negative trait).

וַיָּרָץ לָבָן הַחוּצָה אֶל הָעָיִן – פֵּרֵשׁ רַשִׁ”י: נָתַן עֵינָיו בַּמָּמוֹן. מהר”א הַכֹּהֵן ז”ל פֵּרֵשׁ דִפְּסִיעָה גַּסָּה נוֹטֶלֶת אַחַת מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִמְּאוֹר עֵינָיו, וְהוּא נִתְרַצֶּה לְהַחֲלִישׁ עֵינָיו מֵחֶמְדָּתוֹ לַמָּמוֹן, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “נָתַן עֵינָי”ו בַּמָּמוֹן”. חַדְרֵי בָּטֶן

‎וַיָּרָץ לָבָן הַחוּצָה אֶל הָעָיִן – “And Laban ran etc.” (Bereshit 24:29)

Rashi explained that Laban ran because he saw all the riches Eliezer brought with him. One commentary explained in a positive fashion, based on the Gemara “one large step takes 1/500th of a person eyesight” that Laban ran with large steps in order to weaken his lustful desires. That is why the verse says he ran to הָעָיִן the eye, i.e. the eye of desire in order to weaken it.

Oct 29th | 9th of Cheshvan

וירא

וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ – אֶפְשָׁר “אֵלָיו” גִּימַטְרִיָּא “אֵלִיָּה” (עִם הַכּוֹלֵל), רֶמֶז שֶׁבָּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוֹב בְּכָל [בְּרִית] מִילָה. נַחַל קְדוּמִים

‎וַיֵּרָא אֵלָיו ה – “Hashem appeared to him etc.” (Bereshit 18:1)

The word אֵלָיו (him) has the same numerical value as the word Eliyah אֵלִיָּה (including the word) hinting to us that Eliyahu HaNavi attends every Brit Milah, including Avrahams.

We know, Yaakov Avinu made a deal with Eliyahu HaNavi as follows: Yaakov took the Vav of Eliyahus name (5 times) as a collateral and guarantee that he would redeem his children. That is why Yaakovs name is spelled with an extra vav and Eliyahus is spelled without a vav (5 times) in Tanach, for example see Vayikra 26:42 and Rashi there: Eliyahu HaNavi was note born yet, even in Yaakovs time?

The Answer is: this deal was made with the Neshama of Eliyahu HaNavi, and the same applies here as well according the the Hida Z’l.

שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח – סוֹפֵי תֵּבוֹת “שָׂמֵחַ”, כִּי הָיָה שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז”ל, שֶׁנֶּאֱמַר “עִבְדוּ אֶת ה’ בְּשִׂמְחָה”. “קֶמַח” גִּימַטְרִיָּא “פֶּסַח”, כִּי פֶּסַח הָיָה. “רַךְ וָטוֹב” גִּימַטְרִיָּא “בְּחַרְדָּל”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם בְּפֵרוּשׁוֹ כְּתִיבַת יָד. נַחַל קְדוּמִים

‎שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח – “Three seah of meal etc.” (Bereshit 18:6)

The last letters of these three words spell the word שָׂמֵחַ (rejoice) to teach that Avraham was happy to perform the will of the Creator. Additionally, the word קֶמַח has the same value as the word פֶּסַח because it was during Pesach that these angels visited Avraham Avinu. Furthermore, the words רַךְ וָטוֹב (good and soft) used in reference to the cattle have the same numerical value as the word בְּחַרְדָּל (mustard) in accordance with the famous midrash that Avraham even served the cattle with mustard.

הֹלֵך עִמָּם לְשַׁלְּחָם – גִּימַטְרִיָּא תרי”ג, כִּי הָעוֹשֶׂה לְוָיָה, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. שִׁעוּר לְוָיָה מִיל, וְהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת “לְשַׁלְּחָם” – לְוָיָה שֶׁעוֹשִׂים לְאוֹרֵחַ חָכָם מִיל. נֶצַח יִשְׂרָאֵל כְּתִיבַת יָד. חוֹמַת אֲנָךְ

‎הֹלֵך עִמָּם לְשַׁלְּחָם – “He went with them to escort them etc.” (Bereshit 18:16)

The numerical value of these three words equals 613 to teach that whoever performs the Mitzvah of escorting a guest is considered to a have fulfilled all the Mitzvot. The Sages taught that the ideal distance a person should escort his guest is a מִיל about 2000 cubits (18 minute walk). The word לְשַׁלְּחָם teaches this Halacha; לְשַׁלְּחָם is an abbreviation of the words לְוָיָה שֶׁעוֹשִׂים לְאוֹרֵחַ חָכָם מִיל, the amount we escort a esteemed guest is one ‘Mil.’ From the manuscript of Netzach Yisrael.

אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו – סוֹפֵי תֵּבוֹת “תּוֹרָה”, כָּךְ כָּתַב רַבֵּנוּ מהר”א מִגַרמִיזַא ז”ל וְרַבֵּנוּ בַּעַל הַטּוּרִים ז”ל. וְלִי הַדַּל אֶפְשָׁר לִרְמֹז “אֲשֶׁר יְצַוֶּה” גִּימַטְרִיָּא “יִרְאַת”, גַּם גִּימַטְרִיָּא “גְּמִילוּת חַסָּדִים”, וְהֵם גִּימַטְרִיָּא “תּוֹרָה”, וְהֵם שְׁלֹשָּׁה דְּבָרִים שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חַסָּדִים, וְהָעֲבוֹדָה בִּכְלָל הוּא יִרְאַת ה’ תָּדִיר. וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת שְׁמִירָה וּסְיָיגִים לַתּוֹרָה. חוֹמַת אֲנָךְ

‎אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו – “…Because he commands his sons etc.” (Bereshit 18:19)

The Baal HaTurim explained that the last letters of these four words spell the word תּוֹרָה. We might humbly add that the words אֲשֶׁר יְצַוֶּה have the same numerical value as יִרְאַת (fear of Hashem) and גְּמִילוּת חַסָּדִים (kind acts). Together they have a combined value equal to the word תּוֹרָה; a hint to the three pillars of the world (Avot 1:2): the Torah, kindness and service of Hashem, which includes the fear of Hashem, of course.

וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר – פֵּרְשׁוּ כַּת הַקּוֹדְמִין שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְפִי רֹב הָעֲנָוָה, שֶׁהוּא כְּמוֹ עָפָר וָאֵפֶר מְעוֹרָבִין שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל, כִּי כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ יֵשׁ בּוֹ תּוֹעֶלֶת, אֲבָל אִם נִתְעַרְבוּ לֹא יוֹעִילוּ. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר – “I am dust and ashes etc.” (Bereshit 18:27)

The early commentators explained that the double terminology is to teach that Avraham Avinu meant that he is like dust and ash mixed together. Both dust and ash alone, do have a use, but when mixed together there is no benefit. Out of his great humility Avraham Avinu compared himself to an item with absolutely no use.

Oct 22nd | 2nd of Cheshvan

לך-לך

 וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה – “שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה” גִּימַטְרִיָּא תרי”ג, רֶמֶז שֶׁיְּקַיֵּם תרי”ג מִצְוֹת, וְזַרְעוֹ אַחֲרָיו שֶׁיְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה שֶׁכְּלוּלָה בתרי”ג מִצְוֹת, וְזֶהוּ סוֹד שֶׁנִּקְרָא שְׁמוֹ “אַבְרָהָם” גִּימַטְרִיָּא רמ”ח, שֶׁהֵם עִקָּר כָּל הַמִּצְוֹת. רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם בְּפֵרוּשׁוֹ כְּתַב יָד. וְאֶפְשָׁר לְהַרְחִיב הַדְּבָרִים, לְדַעַת הָרַמְבַּ”ן דִמְעֵת שֶׁנִּמּוֹל אַבְרָהָם אָבִינוּ ע”ה יֵשׁ לָאָבוֹת דִּין יִשְׂרָאֵל גָּמוּר. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה “וַאֲגַדְּלָה שִׁמְךָ” שֶׁיִּקָּרֵא “אַבְרָהָם”, וְזֶה יִהְיֶה בַּמִּילָה. וְאַתִּי שָׁפִּיר “שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה” גִּימַטְרִיָּא תרי”ג, שֶׁכְּשֶׁאַגְּדִּיל שִׁמְךָ בַּמִּילָה, אָז יִהְיֶה לְךָ דִּין יִשְׂרָאֵל, וּתְקַבֵּל תרי”ג מִצְוֹת. וְלָכֵן בַּמִּילָּה נִקְרָא “אַבְרָהָם” גִּימַטְרִיָּא רמ”ח, שֶׁבָּעֵת הַהִיא יְקַבֵּל רמ”ח מִצְוֹת עֲשֵׂה. וְדוֹק והארך. וְיֵשׁ לִרְמֹז “וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ” שֶׁיִּקָּרֵא אַבְרָהָם, “וֶהְיֵה בְּרָכָה” כִּי “אַבְרָהָם” גִּימַטְרִיָּא “הֱיֵה בְּרָכָה”. וְדוֹק. פְּנֵי דָוִד

‎וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה – “And I will make you into a great nation, and I will bless you, and I will aggrandize your name, and [you shall] be a blessing.” (Bereshit 12:2)

The words שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה have the same numerical value as 613 to hint to us that Avraham Avinu kept all the mitzvot and that his descendants would one day accept the Torah in its entirety. In fact Avrahams name has the same numerical value as 248, equal to the number of positive mitzvot in the Torah. According to the Ramban, when the Avot performed the     Mitzvah of circumcision they earned the title of Yisrael. It is perfect now that Avraham was given his new name after he performed the Milah. Because it is with the Milah that he gained the 613 mitzvot and that is hinted to in his new name, which contains the 248 positive commandments.

וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּחָרָן – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֲפִלּוּ מִתְכַּנְסִין כָּל בְּרִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינָם יְכוֹלִים לִבְרֹאות שׁוּם בְּרִיָּה אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ [וְאִם כֵּן, אֵיךְ נֶאֱמַר “וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ”?], אֶלָּא שֶׁגִּיְּירוּם. יֵשׁ מִי שֶׁשָּׁאַל דְהָיוּ יְכוֹלִים לִבְרֹאות בְּנֵי אָדָם עַל יְדֵי סֵפֶר הַיְצִירָה וכו’, וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין: רַבָּא בָּרָא גֶּבֶר. וְכָּתַב הָרַב של”ה ז”ל דְהַשְׁבָטִים הָיוּ בּוֹרְאִין צֹאן עַל יְדֵי סֵפֶר יְצִירָה וכו’. וַאֲנִי הַדַּל אוֹמֵר שֶׁגַּם הָעוֹשֶׂה בְּסֵפֶר יְצִירָה, הוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה, רַק מְצָרֵף אוֹתִיּוֹת וּמְכַוֵּין כַּוָּנוֹת וּמִן הַשָּׁמַיִם עוֹשִׂים, וּקְרָא דְדַּיִּיק טוּבָא, הָיָה לוֹ לוֹמַר “וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר נַעֲשׂוּבְּחָרָן”, וְלֹא יֹאמַר “עָשׂוּ”, כִּי הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר, רַק בְּצֵרוּף וְכַוָּנוֹת נַעֲשׂוּ. וְעוֹד דִּיֵּק “וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ”, דְּמַשְׁמַע דְעָשׂוּ הַנֶּפֶשׁ וְלֹא הַגּוּף, וּלְזֶה אָמְרוּ שֶׁגִּיְּירוּם וְתִקְנוּ נַפְשָׁם. חוֹמַת אֲנָךְ

וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּחָרָן – “…the souls they had created in Haran etc.” (Bereshit 12:5)

The Sages taught that even if the entire world joined together they would never succeed in creating a single being. How then did Avraham and Sarah create souls? Rather the Sages explained that they converted this individuals into the belief of monotheism, and as a result they are considered to have made these individuals.

There are those that ask that creation is in fact possible by humans through the use of Sefer Yetzerah, like is recorded in Masechet Sanhedrin. In fact the Shlah HaKodesh wrote that the 12 tribes created their flock of sheep using this holy book. However, this is not a contradiction. Even if someone uses this book he is only inputting the intentions and Hashem is completing the act of creation in its merit.

Additionally, the pasuk teaches that they created the “souls,” however it does not state that they created the bodies; Avraham and Sarah only converted these individuals but nevertheless Hashem views it “as if” they created them.

לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִיא – פֵּרוּשׁ הִגַּדְתָּ לִי בְּסוֹד. “לָמָה אָמַרְתָּ אֲחוֹתִי הִיא וָאֶקַּח אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה”, כְּלוֹמַר דְּמָה שֶׁאָמַרְתָּ אֲחוֹתִי הִיא, מוֹרֶה שֶׁיִּקְפְּצוּ עָלֶיהָ, דְּכָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה יִבְדֹק בְּאַחֶיהָ, וְאַתָּה אָדָם גָּדוֹל וְיֵשׁ לְךָ שֵׁם, וְחָזוּתְךָ מוֹכִיחַ, וְלָכֵן “וָאֶקַּח אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה”. חוֹמַת אֲנָךְ

‎לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִיא – “Why did you not tell me that she was your wife?” (Bereshit 12:18)

 Pharaoh complained, why did you tell me she was your sister, that is what caused me to take her in the first place, you should have told me she was your wife! The explanation is that Pharaoh knew the old dictum, “anyone that wants to marry a lady, investigate her brothers (because the brothers will have an impact on the children)”. Therefore he claimed Sarah is the best candidate because “her brother” is a man of great stature and morals. That is the only reason, he claimed, that he was so quick to take her as a wife.

גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה – סוֹפֵי תֵּבוֹת “מַכָּה”, דְאִם יִמָּנוּ יִהְיֶה מַכָּה בָּהֶם. רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם ז”ל בְּפֵרוּשׁוֹ כְּתִיבַת יָד

גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה – “…so will your seed be counted etc.” (Bereshit 13:16)

The last letters of these words spell the word מַכָּה (strike) to teach that if the Jewish people are counted it can cause plagues, Heaven forbid, to the Jewish people. Rabbenu Efraim.

וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם וְגוֹ’ – אָמְרוּ ז”ל: זֶה עוֹג, וּמִתְכַּוֵין שֶׁיֵּהָרֵג אַבְרָם וְיִשָּׂא אֶת שָׂרָי. וּבָזֶה פֵּרַשְׁתִּי וְרָמַזְתִּי בַּעֲנִיּוּתִי בַּפָּסוּק “וַיָבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד”, לָשׁוֹן גּוֹדוּ אִילָנָא [קָצְצוּ הָאִילָן], שֶׁכַּוָּנָתוֹ שֶׁיֵּהָרֵג אַבְרָם, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וַיַּגֵּד לְאַבְרָם”. מַרְאִית הָעַיִן בְּרָכוֹת דַּף נד

‎וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם – “And the fugitive came and he told Abram etc.” (Bereshit 14:13)

The Sages taught that this fugitive was none other than Og the giant. His intentions in notifying Abram of his nephews capture were selfish; he wanted Abram to die in battle so that he could take Sarah as his own wife. This is hinted to in the pasuk itself. The word וַיַּגֵּד can be interpreted to mean truncate i.e. Og wanted Abrams life to be truncated in his attempt to save Lot.

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן -אֶפְשָׁר בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ ז”ל וְהִזְכַּרְנוּהוּ לְעֵיל, דְּאַבְרָהָם וְשָׂרָה טוּמְטוּמִין הָיוּ, וּפָסַק הַרַמְבַּ”ם בַּעֲשִׂירִי דְּמַעֲשֶׂה הַקָּרְבָּנוֹת (ה”ט) דְטוּמְטוּם סָפֵק עָרֵל וְאָסוּר בַּאֲכִילַת קָדָשִׁים, וְזֶה שֶׁאָמַר: “וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם” שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז”ל בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה מ”ג), “הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן”, מִדִי דְּשָׁרִי לְזָר, וְלֹא הוֹצִיא בְּשַׂר זְבַחִים. וְנָתַן טַעַם וְהוּא מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ כֹּהֵן, לַאֲפוּקֵי אַבְרָהָם דְלֵיתֵיה בַּאֲכִילַת קָדָשִׁים וּפָסוּל, וּפְסַקוֹ הַרַמְבַּ”ם פ”ז דְּבִּיאַת מִקְדָּשׁ (ה”ח). רֹאשׁ דָוִד

‎וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן – “And Malchizedek the king of Shalem brought out bread and wine etc.” (Bereshit 14:18)

The Torah teaches that Malchizedek was a cohen, so to speak. If that is so, why didn’t he bring out meat from a Korban for Avraham Avinu (after all the Shelamim offering is eaten by both the cohanim and the owners). The explanation can be based on a Halacha from the Rambam. The Rambam ruled that no uncircumcised individual may partake of the meat of a Korban. If that is the case the answer is obvious, Avraham Avinu was yet to be circumcised, there was no allowance for him to partake of the holy meat. Malchizedek on the other hand was born circumcised as the Midrash (Raba 43) teaches. As a result he brought out bread and wine, delicacies that were permitted for both individuals.

 

Oct 15th | 25th of Tishrei

נח

אִישׁ צַדִּיק תָּמִים – בְּפֵרוּשׁ רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם כְּתַב יָד כָּתַב: “אִישׁ צַדִּיק” הַכָּתוּב מֵעִיד עָלָיו שֶׁהָיָה נוֹתֵן צְדָקָה בַּסֵּתֶר, וְלָכֵן נִצּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי כא, יד) “מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה-אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה”, “עַזָּה” (עִם הַכּוֹלֵל) גִּימַטְרִיָּא “הַמַּבּוּל”. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּלְפִי דְּבָרָיו אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כָּל הַכָּתוּב: “אִישׁ צַדִּיק” – שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה צְדָקָה. “תָּמִים” – שֶׁהָיָה צִדְקָתוֹ תְּמִימָה בְּשָׁלֵם שֶׁבִּפְנִים [בַּסֵּתֶר], נוֹתְנָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ וְכַיּוֹצֵא. וְעַל יְדֵי הַצְדָּקָה כְּמִצְוָתָהּ וּכְמִשְׁפָּטָהּ, “אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ נֹחַ”, אֲפִלּוּ אִם מִדַּת הַדִּין כְּמַשְׁמָעוּת “אֱלֹהִים”, כִּי הַצְּדָּקָה מְהַפֶּכֶת מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז”ל עַל פָּסוּק “הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְּׁךָ וּבָרֵךְ”, כָּל הַשְׁקָפָה לְרָעָה וְזוֹ לְטוֹבָה, כִּי גְּדוֹלָה מַתְּנַת עֲנִיִּים שֶׁמְּהַפֶּכֶת מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ ז”ל. פְּנֵי דָוִד

‎אִישׁ צַדִּיק תָּמִים – “Noah was a righteous man he was perfect in his generations etc.” (Bereshit 6:9)

In the commentary of Rabbenu Efraim he explained the Pasuk as testifying that Noah gave charity in private and in that merit he was saved from the Flood. The verse in Mishlei teaches “A gift in secret will appease wrath, and a bribe in the pocket [will even appease] strong wrath.” (Mishlie 21:14) The word עַזָּה (wrath) in that verse has the same value as הַמַּבּוּל (the flood) revealing to us that Noah was saved from the flood and its great wrath in the merit of his hidden charity. Thats the meaning of the description then of אִישׁ צַדִּיק (a righteous individual) namely, that he gave tzedacka תָּמִים in a perfect way i.e. In a hidden fashion. אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ נֹחַ Noah walked with Elokim (Hashem); even if there was strict judgement (signified in the name Elokim) Noah was able to convert it into mercy in this merit.

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ – דֶּרֶךְ הַלַצִיי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּפָסוּק “אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ נֹחַ”, הַכַּוָּנָה “אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת” בְּתוֹלְדוֹת בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר נִבְרְאוּ בְּכָל הָאָרֶץ יֵשׁ שְׁתֵּי סְבָרוֹת, “נֹחַ נֹחַ”, כְּלוֹמַר אוֹ לוֹמַר נֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁנִּבְרָא, אוֹ נֹחַ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא, וְהַהַכְרָעָה בֵּין שְׁתֵּי סְבָרוֹת אֵלּוּ לָדַעַת אֲמִתּוּת הַדָּבָר, הוּא “אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו”, כְּלוֹמַר שֶׁרָאִינוּ דְּאִישׁ צַדִּיק תָּמִים הוּא מְצֻיָּן לְטוֹבָה וּלְשֶׁבַח, כִּי מַעֲטוּ הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים, וְלָכֵן צַדִּיק תָּמִים שָׁלֵם, הוּא נִזְכַּר וְשִׁבְחוֹ נִכָּר בְּדוֹרוֹתָיו, כִּי לֹא דַּי בְּדוֹרוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי כֵן בַּדּוֹרוֹת אַחֲרָיו נִזְכַּר לְשֶׁבַח, וְזֶה מוֹרֶה כִּי הָאָדָם קָרוֹב לְהֶפְסֵד. וְהֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ עוֹשִׂים מִצְווֹת וְגַם עֲבֵרוֹת, חוֹטְאִים וְעוֹשִׂים חֶסֶד הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת, וּמֵאַחַר שֶׁכֵּן, הַדָּבָר מֻכְרָע דְּנֹחַ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא, יַעַן הוּא קָרוֹב לְהֶפְסֵד, וְזֶה שֶׁאָמַר “אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ”, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יִבָּרֵא וְיִשָּׁאֵר אֶת הָאֱלֹהִים נִשְׁמָתוֹ אֶל מְקוֹם אֵשׁ חוּצְבָה, וְזֶהוּ “נֹחַ” כְּלוֹמַר נֹחַ שֶׁלֹּא נִבְרָא וְנִשְׁמָתוֹ אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ. רֹאשׁ דָוִד, עֵקֶב

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ – “These are the generations of Noah, Noah was a righteous man he was perfect in his generations; Noah walked with God.” (Bereshit 6:9)

Explained by way of Derush, this Pasuk is referring to the famed dispute located in Masechet Eruvin. There the Gemara analyzes if it was indeed “pleasant” for man to have been created, or would it have been more “pleasant” for man to have not been created. אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת These are the offspring i.e. the creation of man; נֹחַ נֹחַ “pleasant or pleasant,” i.e. would it have been more pleasant to have been created or not. אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו If the individual is a righteous perfect individual, then it is indeed pleasant to have been created. However if the individual is mixed with good deeds and bad, this individual is in danger of failing, and so then it would have been more pleasant for him to have not been created; rather אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ it would have been more beneficial for him to have stayed with Hashem and remained under the Throne of Honor, that way it would have been נֹחַ pleasant for him instead of being created.

אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה – אֶפְשָׁר לוֹמַר דֶּרֶךְ דְּרָשׁ וְרֶמֶז, שֶׁהֵם חָטְאוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה זְנוּת גֶּזל, רָאשֵׁי תֵּבוֹת “גֶּזַע”, וּבְעָווֹנוֹת אֵלּוּ אָבַד גִּזְעָם, גַּם “גֶּזַע” גִּימַטְרִיָּא שְׁמוֹנִים, וּלְזֶה הָיָה הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה שֶׁהֵם שְׁמוֹנִים, וְהוּא כְּמִנְיָן “אַף” (עִם הַכּוֹלֵל), כִּי אַף ה’ חָרָה בָּהֶם. וַיִשָּׁאֵר “אַךְ נֹחַ” עִם הַכּוֹלֵל גִּימַטְרִיָּא שְׁמוֹנִים, לְפִי שֶׁלֹּא חָטָא לֹא הוּא וְלֹא אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּשָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת אֵלֶּה, רִחֵם ה’ עֲלֵיהֶם בְּשֵׁם “אֶהְיֶה” גִּימַטְרִיָּא “אַךְ” לְהוֹשִׁיעָם מִצָּרָתָם, עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתוּב “אֶהְיֶה עִמָּם בַּצָּרָה”. וּבִזְכוּת שֶׁנִּשְׁמְרוּ מִשָּׁלֹשׁ אֵלֶּה, אֶהְיֶה הֱגֵּין לְנֹחַ. וְגִימַטְרִיָּא “אֶהְיֶה נֹחַ” (הוּא) שְׁמוֹנִים. וְרָאשֵׁי תֵּבוֹת “וַיִשָּׁאֵר אַךְ נֹחַ” גִּימַטְרִיָּא “אֵל הוי”ה”, לְרַחֵם עֲלֵיהֶם בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. חוֹמַת אֲנָךְ

‎אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה – “I will make it rain upon the earth for forty days and forty nights etc.” (Bereshit 7:4)

The generation of the flood sinned in three major aspects: בַּעֲבוֹדָה זָרָה זְנוּת גֶּזל in idolatry, promiscuity, and thievery. The first letters of these words spell the word גֶּזַע, race. Because of these 3 sins Hashem wiped out the human race. The word גֶּזַע has the numerical value of 80; it was because if these sins that the flood rained for 40 days and 40 nights (total of 80). This is also the same value as אַף, wrath; Hashems wrath was enraged because of these three sins. אַךְ נֹחַ only Noah remained from this generation, the words אַךְ נֹחַ have the same value of 80 to teach that he did not transgress these three sins. He merited to have Hashems mercy bestowed upon him for his righteousness.

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה “זֶה קַיִן”. עַיֵּן שָׁם. וְאֶפְשָׁר לִרְמֹז כִּי תֵּבַת “הַיְקוּם” גִּימַטְרִיָּא “קַיִן” עִם הַכּוֹלֵל. וְאַחַר זְמַן רַב רָאִיתִי שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר הַגִּלְגּוּלִים מִגּוּרֵי הָאֲרִ”י זצ”ל. פְּנֵי דָוִד

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם – “And it [the Flood] blotted out all beings etc.” (Bereshit 7:23)

The Sages taught in Bereshit Raba that this being is a reference to Kayin. The reference might be alluded to in the word  הַיְקוּם; the numerical value of the word הַיְקוּם is equal to the numerical value of קַיִן (including the word itself). After much investigation I (Hida) have seen that this explanation was rendered by the students of the Arizal as well.

וַיִזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ – אֶפְשָׁר לוֹמַר בַּמֶּה שֶׁכָּתְבוּ חַכְמֵי הַמּוּסָר וְדִבְרֵיהֶם מְיוּסָדִים עַל אַדְנֵי פָּז דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּצַדִּיק הַמּוֹכִיחַ לְרָשָׁע אִם הָרָשָׁע לֹא אָבָה שְׁמוֹעַ וְנָתַן כָּתֵף סוֹרֶרֶת, וִיהִי כִּמְצַחֵק בְּעֵינָיו הַצַּדִּיק, אָז הַצַּדִּיק אֵינוֹ מִן הַדִּין שֶׁיְּהֵא יְגִיעוֹ לָרִיק וְנִמְצָא בָּטֵל מִתּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְהַצַּדִּיק אָבַד זְמַנּוֹ קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן ח”ו, רַק זְכֻיּוֹת הָרָשָׁע יִקַּח הַצַּדִּיק וְהָיָה שְׂכָרוֹ, וּבָזֶה נִשְׁלַם הַצַּדִּיק כִּי כְּמוֹ רֶגַע. אַךְ אִם יוֹם אוֹ יָמִים הוֹכִיחַ לָרָשָׁע, בָּא בִּשְׂכָרוֹ כָּל זְכֻיּוֹת הָרָשָׁע אֲשֶׁר עָשָׂה בְּכָל יָמָיו, וְזֶה רֵיוַח גָּדוֹל לַצַּדִּיק. וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר “וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הַמִּסְכֵּן הַהוּא”, וְקַרִי לֵיה “מִסְכֵּן”, שֶׁהוֹכִיחָם וּדְבָרָיו לֹא יוֹעִילוּ לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה, וְהוּא אוֹמְרוֹ “אַתֶּם לֹא זְכַרְתֶּם אוֹתוֹ”, שֶׁדְּבָרָיו לֹא עָשׂוּ בָּכֶם רֹשֶׁם, “אֲנִי אֶזְכֹּר אוֹתוֹ”, כִּי לוֹ שֻׁלַּם בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִזְּכֻיּוֹת שֶׁלָּכֶם, וְאַהֲנְיָא לֵיה לְהַצִּילוֹ לְזָכְרוֹ לְטוֹבָה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וַיִזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה”, רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁזָּכַר אֶת נֹחַ צִדְקָתוֹ בְּעַצְמוֹ, וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, וְהַזְּכֻיּוֹת אֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּעֲבוּר הַתֵּבָה שֶׁהָיָה מוֹכִיחָן בָּעֲשִׂיָּיתָהּ, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פָּרָשָׁה ל’). רֹאשׁ דָוִד

‎וַיִזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ – “And Hashem remembered Noah etc” (Bereshit 9:1)

The Baalei Mussar explained that the effort a person puts into rebuking an individual never goes to waste. Even if the individual does not heed to the words of the tzadick, the tzadick nevertheless gains. In fact, the holy books teach that the tzadick receives a portion in all the mitzvot the “rasha” performed. However, if the individual does heed to the words of the tzadick then the tzadick receives a portion in the individuals Mitzvot and any future Mitzvot he may perform. Noah, in the building of the tevah, gave rebuke through example to the people, although they didnt not listen. Therefore, he gained only a portion in the Mitzvot the reshatim already performed. That is hinted to in the word וַיִזְכּוֹר and Hashem remembered i.e. Hashem remembered Noah and his effort and rewarded him accordingly.

אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן – הַטַּעַם שֶׁהֶרְאָה הקב”ה לְדוֹר הַמַּבּוּל הַקֶּשֶּׁת יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַמַּזָּלוֹת כְּמוֹ טָלֶה אוֹ סַרְטָן וכו’, הָעִנְיָן הוּא שֶׁהַמַּבּוּל הָיָה בְּחֹדֶּשׁ כִּסְלֵו שֶׁמַּזָּל קֶשֶּׁת מְשַׁמֵּשׁ בּוֹ. רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י זצ”ל, הֶבִיאוֹ ה”ה מהרי”ד ז”ל בְּסֵפֶר צֶמַח דָוִד (דַּף מ’ ע”ב), וְעַיֵּן שָׁם מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ בָּזֶה. מִדְבָּר קְדֵמוֹת, עֵרֶךְ קֶשֶּׁת

‎אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן – “My rainbow I have placed in the cloud etc.” (Bereshit 9:13)

The reason why Hashem chose the rainbow as a sign for the generation of the flood more than any other constellation is because the Flood took place during Kislev when the zodiac that is in effect is the sagittarius (bow and arrow). (Rabbenu HaAri as explained by the Tzemach David.)

 

Oct 11th | 21st of Tishrei

בראשית

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת -אֶפְשָׁר לִרְמֹז מַה שֶּׁאָמְרוּ זַ”ל בִּזְכוּת שְׁנֵי דְּבָרִים מִתְחַטְּאִים יִשְׂרָאֵל [מֵעֲווֹנוֹתֵיהֶם]: בִּזְכוּת שַׁבָּת, וּמַעֲשְׂרוֹת שֶׁהֵם צְדָקָה (וּבַעֲנִיּוּתֵנוּ בֵּאַרְנוּ מַאֲמָר זֶה בְּקוּנְטְרֵס פְּנֵי דָוִד פָּרָשַׁת רְאֵה בס”ד). וְהִנֵּה כִּי כֵן, אֶפְשָׁר כִּי בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה רָמַז לְיִשְׂרָאֵל דְסַמָּא בִּידַיְיהוּ [שֶׁיֵּשׁ אֶפְשָׁרוּת בִּידֵיהֶם] לִיטָהֵר לִפְנֵי הַמָּקוֹם בְּשַׁבָּת וּמַעֲשְׂרוֹת, וְרָמְזוּ בְּתֵבוֹת “בְּרֵאשִׁית” דְּהוּא צֵרוּף יְרֵא שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּתִקּוּנֵי הַזֹּהַר, וְגַם אָמְרוּ זַ”ל: “בְּרֵאשִׁית” בִּזְכוּת הַמַּעֲשְׂרוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ “רֵאשִׁית”, וּשְׁתֵּיהֶם זוֹ יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, וְהוּא קִיּוּם הָעוֹלָם. פְּנֵי דָוִד

‎בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת – “In the beginning of God’s creation etc.” (Bereshit 1:1)

The Sages explained that in the merit of two Mitzvot the Jewish people achieve atonement: in the merit of the Shabbat and in the merit of giving Tzedakah. Hashem encoded this secret right in the beginning of the holy Torah in the first word בְּרֵאשִׁית. The word בְּרֵאשִׁית can be rearranged to read יְרֵא שַׁבָּת, fear the Shabbat, hinting to the merit of the Shabbat. Additionally, the word בְּרֵאשִׁית could be translated as because of רֵאשִׁית which is a reference to the tithes, or charity, that are known as the first fruits. Both of these Mitzvot act as tremendous merits for the Jewish nation in their salvation.

 

וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה – וְאִם תֹּאמַר אֵיךְ יָדְעָה הָאִשָּׁה בִּלְשׁוֹן הַנָּחָשׁ? יֵשׁ לוֹמַר חַוָּה הָיְתָה יוֹדַעַת בְּכָל לָשׁוֹן, וּלָזֶה נִקְרֵאת חַוָּה, “וַיַּגֵּד” [תַּרְגּוּמוֹ] וְחַוִּי, וְלָכֵן נִקְרֵאת “אֵם כָּל חַי”. אִי נָמִי, שֶׁדִּבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶּשׁ, כִּי בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה הָיוּ מְדַבְּרִים כֻּלָּם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק “וַיְהִי כָּל הָאָרֶץ שָׂפָה אַחַת”, וְחַיָּה וְעוֹף בִּכְלָל. אִי נָמִי, שָׂטָן הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֵׁרָכַב [הַשָׂטָן] עַל הַנָּחָשׁ. רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם ז”ל בְּפֵרוּשׁוֹ כְּתַב יָד. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה – “And the serpent said to the woman etc.” (Bereshit 3:4)

How did Hava understand the language of the snake? It is possible that Hava knew the languages of all the living creatures, that is why she was named Hava because the Aramaic interpretation of the word וַיַּגֵּד “It was said,” is וְחַוִּי, a hint to Hava. That is why she is called the mother of all the creatures as well. Alternatively, every creation initially spoke Lashon Hakodesh, including all the animals and birds. Finally, the Sages explained that the Satan rode on the primordial snake, it may have been he who had spoken to Hava, using the snake as an intermediary.

 

כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וגו’ – אֶפְשָׁר בַּמֶּה שֶׁכָּתְבוּ הָרַב תּוֹרַת חַיִּים וְהָרַב כְּלִי יָקָר זַ”ל דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן הִזְהִיר לְחַוָּה עַל הַנְּגִיעָה לְגֶדֶר, וְכָךְ רָאוּי לַעֲשׂוֹת גָּדֵר וּמִשְׁמֶרֶת לְמִצְווֹת ה’, אַךְ הָיָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן לוֹמַר לְחַוָּה דְהַמִצְוָה הִיא הָאֲכִילָה, וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גָּדֵר שֶׁלֹּא לִנְגֹעַ. אַךְ אָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר סְתָם דְּאֲכִילָה וּנְגִיעָה אָסוּר וּבֶחָדָא מַחְתָּא מַחְתִינהוּ. וְחַוָּה סָבְרָה דְּגַם נְגִיעָה הִיא מִצְוַת ה’, וְזֶה גָּרַם דְּדַּחֲפָה הַנָּחָשׁ, וּמִזֶּה בָּאָה לִטְעוֹת. וְנִמְצָא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא הָיָה גְּרָמָא, דְּלֹא פֵּרֵשׁ הַצִּוּוּי שֶׁהוּא הָאֲכִילָה לְבַד, וּמִשּׁוּם גָּדֵר צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִנְּגִיעָה. וְזֶהוּ הַתּוֹכָחָה “כִּי שָׁמַעְתָּ וגו’ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר” לְחַוָּה “לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ”, וְאַתָּה אָסַרְתָּ הַנְּגִיעָה בִּסְתָם, וְסָבְרָה דְהַנְּגִיעָה גַּם כֵּן צִוּוּי, וְעַל יְדֵי זֶה טָעֲתָה וְאָכְלָה וְהֵאֱכִילַתּוּ, וְנִמְשַׁךְ זֶה דְּלֹא בֵּרַרְתָּ הַצִּוּוּי וְהַגֶּדֶּר. חוֹמַת אֲנָךְ

‎כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ – “Because you listened to your wife etc.” (Bereshit 3:17)

Both the Torat Haim and Kli Yakar explained that Adam HaRishon commanded his wife, Hava, not to touch the Tree in addition to Hashems command not to eat from the Tree. This is in fact the proper path in the service of Hashem, to make fences to His commandments. However, Adam was suppose to inform Hava that the Mitzvah is to not eat from the Tree and the protective fence is to not even touch it. Instead, he “cooked everything in one pan” and told her that both are forbidden, without any clarification. This gave way for the Satan to deceive Hava. It comes out then, that Adam was in fact at fault for not revealing the truth to his wife. This is the meaning of Hashem’s rebuke to Adam, “Because you listened to your wife, and you ate from the tree from which I commanded you saying, ‘You shall not eat of it,’ — i.e. I only commanded that you not EAT from it —  [cursed shall be the ground for your sake; with toil shall you eat of it all the days of your life.] All this occurred because you did not clarify the fence and the actual commandment.