Mar 4^th | 17^th of Adar

ויקהל-פקודי

 

שַׁבָּת שַׁבָּתוֹן – וְזֶה אֶפְשָׁר רֶמֶז קְרָאִין [הַפָּסוּק] “שַׁבָּת שַׁבָּתוֹן”, כְּלוֹמַר “שַׁבָּת” גּוּפֵיהּ, [עַצְמוֹ] “שַׁבָּתוֹן” קָטָן. רֶמֶז לְשָׁעָה אַחַת קֹדֶם. “כָּל הָעוֹשֶׂה בּוֹ” בְּשַׁבָּת – “מְלָאכָה יוּמַת”, אֲבָל בִּשְׁעַת הַתּוֹסֶפֶת שֶׁהוּא שַׁבָּתוֹן, לֹא. כִּסֵּא דָּוִד דְּרוּשׁ יא

‎שַׁבָּת שַׁבָּתוֹן – “A day of complete rest etc.” (35:2)

The allusion in the Pasuk may be as follows. The first mention of שַׁבָּת is the day of rest itself. However, the mention of שַׁבָּתוֹן is a reference to the moments before the actual Shabbat, the mundane time that one sanctifies in honor of Shabbat, also known as Tosefet Shabbat. That is the explanation of the verse “Anyone that does forbidden labor, on Shabbat, shall be put to death,” specifically on the Shabbat, and not on the Shabbaton i.e. Tosefet Shabbat.

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ – רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פֵּרְשׁוּ כִּי כְּתִיב “לְךָ” אוֹ “לָכֶם” לַהַנָאַתְכֶם. וְזֶה יֹאמַר שֶׁאֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה וּמַלְבּוּשׁ שֶׁל שַׁבָּת יִהְיֶה לָכֶם כַּוָּנָה שֶׁהוּא לִכְבוֹד שַׁבָּת דַּוְקָא, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “יִהְיֶה לָכֶם” אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהוּא לַהַנָאַתְכֶם, יִהְיֶה “קֹדֶשׁ”, שֶׁהַכֹּל לִכְבוֹד ה’ שֶׁצִּיוָנוּ לְכַבֵּד הַשַּׁבָּת. סֵפֶר קָרַן אוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה. נַחַל קְדוּמִים

‎וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ – “But on the seventh day you shall have sanctity etc.” (Shemot 35:2)

The Sages taught that anywhere the Torah states “[for] you,” it is for the benefit of the individual, or nation. That is the deeper meaning of this Pasuk. Hashem is commanding the nation that even the part of the Shabbat that is “for you,” the part of Shabbat that is for your benefit, i.e. the eating, drinking, etc. still it must be sanctified. It must be done in a fashion that honors the Shabbat.

כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה – “עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה” גִּימַטְרִיָּא “תִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה בִּמְלָאכָה זוֹ”. רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם זַ”ל. נַחַל קְדוּמִים

‎עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה – “So had they done. So, Moshe blessed them etc.” (Shemot 39:43)

The words עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה, so, Moshe blessed them, have the same numerical value as the words תִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה בִּמְלָאכָה זוֹ, May the Divine Presence of Hashem rest on this structure, revealing to us Moshe’s blessing to the nation.

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת -כְּלַפֵּי מַה שֶּׁהִקְדִּים שֶׁהַשַּׁבָּת שָׁלוֹם, וְעַל כֵּן וַיַקְהֵל מֹשֶׁה, לָזֶה אָמַר “לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת”, שֶׁלֹּא תַּעֲשׂוּ מַחֲלֹקֶת וְכַעַס כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּתִּקּוּנִים, וְאִם בְּכָל הַיָּמִים אָסוּר, ק”ו בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא שָׁלוֹם, וְעַל זֶה עוֹמֵד הָעוֹלָם. כִּסֵּא דָּוִד דְּרוּשׁ יא

‎לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת – “You shall not kindle fire in any of your dwelling places on Sabbath.” (Shemot 35:3)

The commentators explained that the essence of Shabbat is Shalom, peace. That is why Moshe commands the nation not to kindle any “fire,” i.e. anger and/or quarrels on Shabbat. If such acts are forbidden even during the week, how much more so are they forbidden on Shabbat which stands for peace.

וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם – רָאשֵׁי תֵּבוֹת “בַּחוֹל”, לִרְמֹז כִּי אֵין מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ פֶּרֶק קַמָּא דִּיבָמוֹת. פְּנֵי דָּוִד

‎וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם – “And every wise hearted person among you etc.” (Shemot 35:10)

The first letters of these four words spell the word ״בחול״ — weekday. The Torah wishes to allude to the idea that the construction of the Mishkan had to be performed on a weekday. The Shabbat was not overridden for this Mitzvah as it is for some others.

Feb 25^th | 10^th of Adar

כי תשא

 כִּי תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ וגו’ – אֶפְשָׁר לִרְמֹז “כִּי תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” שֶׁתִּקַּח מֵהֶם צְדָקָה, וְהַצְּדָקָה נֶחְשָׁב “לִפְקֻדֵיהֶם” [כְּמוֹ שֶׁקִּיְּמוּ כָּל הַפְּקוּדִים], כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (נְחֶמְיָה י’) “וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְווֹת”, כַּמְבוֹאָר פֶּרֶק קַמָּא דְּבַתְרָא [שֶׁשְּׁקוּלָה צְדָקָה כְּכָל הַמִּצְווֹת]. וְלֹא תָּחוּשׁ לְפִי שֶׁרָאִיתָ בַּעֲלֵי צְדָקָה שֶׁיָּרְדוּ [מִנִּכְסֵיהֶם], דַּע “וְנָתְנוּ” לְמַפְרֵעַ “וְנָתְנוּ”, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּעַל הַטּוּרִים, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן פַּעַם אַחֶרֶת, וְזֶה וַדַּאי, וּמָה שֶׁרָאִיתָ, טַעַם יֵשׁ. כִּסֵּא דָּוִד דְּרוּשׁ ט

כִּי תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ וגו – “When you take the sum of the children of Israel etc.” (Shemot 30:12)

Hashem instructed Moshe to take a census of the Jewish nation. In doing so, Hashem commanded the nation to give Tzedacka, charity. Through the Tzedacka it will be considered for them as לִפְקֻדֵיהֶם, numerous commandments. Hashem will view their giving of charity as a fulfillment of all the Mitzvot. One should not worry that as a result of giving Tzedacka they will become impoverished. The word וְנָתְנוּ, to give, is a palindrome, it is read backwards the same as it is read forwards, hinting that anyone who gives, will have Hashem give them back once more.

כִּי תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ וגו’ – אֶפְשָׁר לִרְמֹז “כִּי תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” שֶׁתִּקַּח מֵהֶם צְדָקָה, וְהַצְּדָקָה נֶחְשָׁב “לִפְקֻדֵיהֶם” [כְּמוֹ שֶׁקִּיְּמוּ כָּל הַפְּקוּדִים], כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (נְחֶמְיָה י’) “וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְווֹת”, כַּמְבוֹאָר פֶּרֶק קַמָּא דְּבַתְרָא [שֶׁשְּׁקוּלָה צְדָקָה כְּכָל הַמִּצְווֹת]. וְלֹא תָּחוּשׁ לְפִי שֶׁרָאִיתָ בַּעֲלֵי צְדָקָה שֶׁיָּרְדוּ [מִנִּכְסֵיהֶם], דַּע “וְנָתְנוּ” לְמַפְרֵעַ “וְנָתְנוּ”, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּעַל הַטּוּרִים, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן פַּעַם אַחֶרֶת, וְזֶה וַדַּאי, וּמָה שֶׁרָאִיתָ, טַעַם יֵשׁ. כִּסֵּא דָּוִד דְּרוּשׁ ט

כִּי תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ וגו – “When you take the sum of the children of Israel etc.” (Shemot 30:12)

Hashem instructed Moshe to take a census of the Jewish nation. In doing so, Hashem commanded the nation to give Tzedacka, charity. Through the Tzedacka it will be considered for them as לִפְקֻדֵיהֶם, numerous commandments. Hashem will view their giving of charity as a fulfillment of all the Mitzvot. One should not worry that as a result of giving Tzedacka they will become impoverished. The word וְנָתְנוּ, to give, is a palindrome, it is read backwards the same as it is read forwards, hinting that anyone who gives, will have Hashem give them back once more.

וַיֹּאמַר חַג לַה’ מָחָר – תֵּימָהּ גָּדוֹל בָּזֶה, וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תֵּבַת “וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ” שֶׁכַּוָנָתוֹ הָיְתָה לַשָּׁמַיִם, אַךְ הַחַג הַזֶּה מַה נֶּאֱמַר בּוֹ, וְאֵיךְ הַתּוֹרָה כָּתְבָה זֶה? וְאָמְנָם הַסּוֹד הַנִּמְרָץ בָּזֶה שֶׁהֲלֹא הָעֵגֶל נַעֲשָׂה בְּי”ז בְּתַמּוּז וְנִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וְעָתִיד הקב”ה לְהָפְכוֹ לְיוֹם טוֹב, וְנִמְצָא “חַג לַה’ מָחָר” בְּעֶצֶם, וּ”מָחָר” זֶה לְאַחַר זְמַן. שִׁבֹּלֶת שֶׁל לֶקֶט להרמ”ז מִגּוּרֵי הָאֲרִ”י זַ”ל. נַחַל קְדומים

‎וַיַּ֣רְא אַֽהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַֽיהֹוָ֖ה מָחָֽר – “When Aharon saw [this], he built an altar in front of it, and Aharon proclaimed and said: “Tomorrow shall be a festival for Hashem.” (Shemot 32:5)

How could Aharon perform these actions and state these words while the golden calf was being created. Although, the Sages taught that the alter was actually built with intentions for Hashem, and not the golden calf, nevertheless how could Aharon state that tomorrow would be a festival for Hashem. The depth of the explanation is as follows. The golden calf was made on the 17th of Tammuz and that is the precise day that the Tablets were broken (and that is the day we fast now). However, that is also the day that Hashem promised would revert from being a day of sorrow into a day of happiness. Hence, Aharon’s intent was not for the literal tomorrow, but the figurative tomorrow meaning the future. Aharon knew that one day this very day will be a festival for Hashem.

סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וגו’ – פֵּרוּשׁוֹ, כִּי הָאָדָם שֶׁרוֹצֶה חַ”ו לַעֲבוֹר עַל כָּל הַתּוֹרָה צָרִיךְ זְמַן, כְּגוֹן שֶׁיָּבוֹא פֶּסַח וְיֹאכַל חָמֵץ בְּפֶּסַח, וְיֹאכַל חָדָשׁ לִפְנֵי הָעֹמֶר, וְלֹא יִתְעַנֶּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְכַיּוֹצֵא לַעֲבוֹר עַל כָּל הַלָּאוִין וּלְהִמָּנַע מִלְּקַיֵּם הַעֲשִׂין צָרִיךְ זְמַן מָה אֲבָל הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֵין צָרִיךְ שׁוּם זְמַן, כִּי בָּרֶגַע הַהוּא עָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה, דְּהַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בְּכֹל הַתּוֹרָה כּוּלָהּ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “סָרוּ מַהֵר” בְּלִי שׁוּם זְמַן “מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם”. וְכִי תֵּימָא אֵיךְ אֶפְשָׁר דְּסָרוּ מַהֵר וכו’ וַהֲלֹא צָרִיךְ זְמַן לַעֲבוֹר עַל כָּל הַתּוֹרָה? לָזֶה אָמַר “עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה”, וְכֹל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כֹּפֶר בְּכָל הַתּוֹרָה כּוּלָהּ, וְיָפֶה אָמַרְתִּי “סָרוּ מַהֵר”. מְפָרְשִׁים. נַחַל קְדוּמִים

סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה – “They have quickly turned away from the path that I have commanded them; they have made themselves a molten calf etc.” (Shemot 32:8)

An individual that wishes to profane the entire Torah, Heaven forbid, needs a lot of time. For example, they must wait until Pesach in order to eat Hametz, they must wait until Yom Kippur to not fast, etc. However, one that commits idolatry does not need that much time, they can profane the entire Torah instantly. That, then, is why the Torah states that the Jewish nation “quickly” turned away from Hashem. It is because they made “themselves a molten calf” which was an idol that profaned the entire foundation of the Torah.

וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי – פֵּרוּשׁ מַה שֶׁטָּעַנְתָּ “לִי צִוִּיתָ, לָהֶם לֹא צִוִּיתָ”, גַּם מַה שֶּׁאָמַרְתִּי “וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים”, וְכֹל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר “לִי” אֵין לוֹ הֶפְסֵק וְהַכַּוָּנָה לְעוֹלָם, עַתָּה תַּנִּיחַ מִן הַצַּד טְעָנוֹת “לִי” וְיִחַר אַפִּי וכו’. מְפָרְשִׁים. נַחַל קְדוּמִים

‎וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי – “Now leave Me alone etc.” (Shemot 31:10)

Hashem instructed Moshe to stop his defense of the nation claiming that they were not directly commanded against this behavior. Hashem always intended that the nation be His and that they should never stray from Him.

Feb 18^th | 3^rd of Adar

תצוה

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ וכו’ – שָׁמַעְתִּי בְּמָה שֶׁאָמְרוּ הָרָגִיל בְּנֵר שֶׁל שַׁבָּת הַוְיָן לוֹ בְּנִין רַבָּנָן [תַּלְמִידֵי חֲכָמִים], וְיָדוּעַ כִּי כָּל תַּלְמִיד חָכָם אֲמִתִּי יֵשׁ בּוֹ נִיצוֹץ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה, וְלָכֵן אָמְרוּ מֹשֶׁה שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ, יַעַן נִיצוֹץ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִתְנוֹצֵץ בּוֹ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, כְּלוֹמַר צַוֵּה אוֹתָם מִצְוָה (כָּזוֹ), שֶׁיִּקְחוּ אֵלֶיךָ, כְּלוֹמַר שֶׁיּוֹלִידוּ וָלָד שֶׁנִּיצוֹץ מִמְּךָ יָאִיר בּוֹ, וְנִמְצָא שֶׁהֵם לוֹקְחִים אֵלֶיךָ מַמָּשׁ. וְזֶה עַל יְדֵי “שֶׁמֶן זַיִת זַךְ”, שֶׁיַּדְלִיקוּ נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת, וּבָזֶה יִזְכּוּ לְבֵן חָכָם שֶׁיִתְנוֹצֵץ בּוֹ אוֹר מִנִּיצוֹצְךָ, וְנִמְצָא שֶׁהֵם לוֹקְחִים אֵלֶיךָ עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ וְדוֹק. פְּנֵי דָּוִד

‎וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ – “And you shall command the children of Israel, and they shall take to you pure olive oil, etc.” (Shemot 27:20)

The Sages teach that one that is accustomed to lighting Shabbat candles in his home weekly will have children that are Torah scholars. Additionally, it is known that every Torah scholar in any generation contains a spark of the soul of Moshe Rabbenu. That is why the Talmud, when surprised by a Sage’s statement, asks that Sage “Moshe, did you say right,” even though his name is not Moshe. The Talmud is referring to that spark of Moshe’s soul within the Sage. Based on this the explanation of the Pasuk may be as follows. The Torah says “And you shall command the children of Israel” so that they “shall take you”, meaning they should bare children with sparks of your soul. How should they do so, by “taking pure olive oil,” and using it to preform the Mitzvah of Shabbat candles on a weekly basis. In such a way they will literally be taking for Moshe.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דְבֵּפַּרָשָׁה זוֹ לֹא נִזְכַּר מֹשֶׁה מִשּׁוּם שֶׁאָמַר “מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ”, וְנִתְקַיֵּם מִיהָא שֶׁלֹּא נִזְכַּר שְׁמוֹ בְּפָרָשָׁה זוֹ. וְאֶפְשָׁר דְּיַעַן דְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה מָסַר עַצְמוֹ לְהַצָּלַת יִשְׂרָאֵל וְהִפְלִיא לַעֲשׂוֹת בְּעִדָּן רִתְחָא, לָכֵן דִּבּוּרוֹ נִתְקַיֵּם אֵיזֶה דָּבָר שֶׁלֹּא נִזְכַּר שְׁמוֹ בְּפָרָשָׁה זוֹ. וְגַם זֶה הַמְּעַט לִכְבוֹד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה, נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה “וְאַתָּה תְּצַוֶּה”, דְּנִרְאֶה שֶׁזֹּאת הַפָּרָשָׁה הִיא סִיּוּם פָּרָשַׁת תְּרוּמָה וְאֵינָהּ פָּרָשָׁה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא הִיא מְחֻבֶּרֶת עִם פָּרָשַׁת תְּרוּמָה, וּכְבָר נִזְכַּר כַּמָּה זִמְנֵּי [כַּמָה פְּעָמִים] שְׁמוֹ הַטּוֹב בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה. וְעַל פִּי זֶה אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב חֲקִירָה גְּדוֹלָה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּזֹּהַר וּבַמִּדְרָשִׁים כִּי הַפַּרְשִׁיוֹת הֵם גַּ”ן פַּרְשִׁיּוֹת, וְהָרַב עַיִר וְקַדִּישׁ מַהֲרַ”ם זַכּוּת ז”ל הוּקְשָׁה לוֹ דְּהֵם נ”ד פַּרְשִׁיּוֹת, וְהָרַב הֶחָסִיד מהר”שׁ אַבּוּהַב ז”ל תֵּרֵץ דְּפָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה דַּל מֵהָכָא [אֵינָה בַּחֶשְׁבּוֹן], דְּנִקְרֵאת בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה וְעַל הָרֹב הוּא בַּחוֹל, וְאֵינָהּ כִּשְׁאָר פַּרְשִׁיּוֹת שֶׁנִּקְרוֹת בְּשַׁבָּתוֹת. עַד כָּאן דְּבָרָיו. וְלֹא רִיוָה צִמְאוֹנֵינוּ בָּזֶה וְאֵינוֹ טַעַם מַסְפִּיק. אָמְנָם לְפִי הָאָמוּר דְּלִכְבוֹד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה רָצָה הקב”ה דְּפָּרָשַׁת תְּצַוֶּה נֶחְשֶׁבֶת בְּסִיוּם פָּרָשַׁת תְּרוּמָה, יֵשׁ לוֹמַר דְּהַיְנוּ דְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהֵם גַּ”ן פַּרְשִׁיּוֹת, דִּתְרוּמָה וּתְצַוֶּה נֶחְשָׁבוֹת אַחַת. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – “And you shall command the children of Israel, etc.” (Shemot 27:20)

Moshe Rabbenu’s name does not appear in this Perasha. The Sages teach that when Moshe beseeched Hashem to forgive the nation for the sin of the golden calf his final ultimatum was that his name should be erased from Hashem’s book if He would not agree. Although, Hashem acquiesced and did not destroy the nation, nevertheless, Moshe’s ultimatum was fulfilled and his name was erased from a Perasha. However, in order to honor Moshe the Perasha that was chosen to lack his name was Tetzaveh. A close examination shows that Tetzaveh is actually a continuation of last week’s Perasha, Terumah. In Terumah, however, Moshe Rabbenu’s name is mentioned countless times, thus there is no major dishonor to Moshe. According to this, one can answer another question. The Sages teach that there are fifty-three Perashiyot in the Torah, but, when one counts them there are actually fifty-four. The commentators explained that the final Perasha, “VeZot HaBeracha” is not counted for it is rarely ever read on Shabbat. However, in light of the above that Terumah and Tetzaveh are actually one Perasha, it is not a question. When combined there are truly fifty-three Parshiyot in the Torah.

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ – וְעוֹד יִתָּכֵן לוֹמַר (לְבָאֵר הַמִּדְרָשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל אוֹת כ’) דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא, דְּבִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק “בָּא לוֹ” אִיכָּא פְּלֻגְתָּא [יֵשׁ מַחְלוֹקֶת] תָּדִיר וּמִקְדָשׁ הֵי מִינַיְהוּ [אֵיזֶה מֵהֶם] עָדִיף, וְהַשְׁתָּא [וְעַכְשָׁיו] יִתָּכֵן דְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ הַוָה ס”ד [עָלָה בְּמַחְשַׁבְתוֹ] דְּמִקְדָּשׁ עָדִיף, וְעַל כֵּן הֵרַע לוֹ שֶׁהוּא נִתְרַחֵק מֵהַכְּהֻנָּה כִּי לֹא זָכָה לְמַעֲלַת מְקֻדָּשׁ, וְלֹא שֶׁהֵרֵע לוֹ בִּגְדֻלַּת אַהֲרֹן ח”ו, אֶלָּא שֶׁהוּא לֹא זָכָה גַּם כֵּן לְהִתְקַדֵּשׁ כָּמוֹהוּ. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ כְּשֶׁאָמַר הקב”ה לְמֹשֶׁה “וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ” וכו’ לְקַדְּשׁוֹ וכו’ הֵרַע לוֹ. וְהֵשִׁיבוֹ הקב”ה דְּאֵין הַהֲלָכָה כֵּן, אַף דְּיֵשׁ סְבָרָא זוֹ בָּעוֹלָם וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, מִכָּל מָקוֹם הַהֲלָכָה הִיא דְּתָדִיר עָדִיף דְּהִיא סְבָרַת בֵּית הִלֵּל כַּמְבוֹאָר בִּירוּשַׁלְמִי, וּכְמוֹ שֶׁפָּסַק רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה זַ”ל פֶּרֶק כָּל הַתָּדִיר. וְעַל זֶה אָמַר לוֹ: תּוֹרָה הָיְתָה שֶׁלִּי וּנְתַתִּיהָ לְךָ וְהִיא תָּדִיר, וְתָדִיר עָדִיף מִמִּקְדָשׁ. פְּנֵי דָּוִד

‎וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ – “And you bring near to yourself your brother etc.” (Shemot 28:1)

The Midrash states that when Aharon was chosen to become a Kohen Moshe was a little upset. (Of course, Moshe was not truly upset and there are deep meanings but one may explains simply as follows.) There is a Halchic dispute as to what takes precedence in Halacha: sanctity or frequency. Moshe was under the impression that sanctity takes precedence and therefore he was upset that he was not chosen to become a cohen and this become sanctified. However, Hashem informed him that the Halacha is that frequency takes precedence and therefore by giving the Torah through Moshe, which is eternally frequent i.e. learnt, he had no reason to be upset.

אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ – כָּל אַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים, כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, רַבֵּנוּ אֶפְרַיִם זַ”ל. וְאֶפְשָׁר שֶׁרָמַז זֶה בְּמִזְבֵּחַ הַקְּטֹרֶת, כִּי קְטֹרֶת עוֹלָה תַּרְיָ”ג, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ”י סוֹף פָּרָשַׁת נָשֹׂא, לִרְמֹז כִּי תַּרְיָ”ג מִצְווֹת אֵין לָהֶם פֵּרוּשׁ אֶלָּא בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהֵם שִׁתָּא [שִׁשָה] סִדְרֵי מִשְׁנָה. נַחַל קְדוּמִים

 

‎אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ – “It shall be one cubit long and one cubit wide etc.” (Shemot 30:2)

Every cubit is composed of six handbreadths corresponding to the six orders of the Mishnah. The reason why this foundation is hinted to in the dimensions of the incense alter is because “Ketoret” — incense, has a numerical value of 613. The Torah is alluding that the 613 Mitzvot find their explanations and directions only in the oral Torah, which is also known as the six orders of the Mishnah.

Feb 11^th | 26^th of Shevat

תרומה

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה – לְפִי פְּשׁוּטוֹ אֶפְשָׁר לִרְמֹז כִּי “תְּרֻמָה” אוֹתִיּוֹת “הַמֻּתָּר”, עַל דֶּרֶךְ “מִן הַמֻּתָּר בְּפִיךָ”, שֶׁהַצְּדָקָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ מִנְּכָסָיו שֶׁהִרְוִיחַ בְּמִשְׁפָּט וּבְיֹשֶׁר, וְלֹא מִגֶּזֶּל, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי אַךְ רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק וכו’. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה – “And have them take for Me an offering etc.” (Shemot 25:2)

According to the simple understanding, the word תְּרֻמָה, an offering, has the same letters as הַמֻּתָּר “that which is permitted.” The Pasuk is teaching that the charity an individual performs must be done with assets he earned permissibly, and not with assets he earned by way of theft and financial oppression.

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵֹת כֹּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – אֶפְשָׁר לוֹמַר דֶּרֶךְ הַלַצִיי, דְּיֵשׁ נָדִיב דְּמַפְרִישׁ מַעֲשְׂרוֹ אוֹ נִדְבָתוֹ וְהוּא מְזֻמָּן אֶצְלוֹ, וּכְשֶׁיָּבֹא עָנִי אוֹ גַּבַּאי יִתֵּן לוֹ מִשָּׁם, וְהוּא דֶּרֶךְ נָקֵל וְטוֹב כַּיָּדוּעַ. וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כּוֹלֶלֶת כֹּל עֵצָה וּמִדָּה טוֹבָה, וְכֹל מִינֵי חָכְמָה וְהַנְהָגָה דְּכּוּלָא בָּהּ. וְזֶה רֶמֶז “וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה”, יַפְרִישׁוּ הַפְרָשָׁה בְּעֵת שֶׁדַּעְתָּם מְיֻשֶּׁבֶת וְלִבָּם נָכוֹן, וּבָזֶה יִהְיֶה נָקֵל “מֵאֵת כֹּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי” הֶעָנִי אוֹ הַגַּבַּאי מַה שֶּׁכְּבָר הִפְרִישׁ. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵֹת כֹּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – “And have them take for Me an offering; from every person whose heart inspires him to generosity, you shall take My offering etc.” (Shemot 25:2)

[Seemingly, there is a redundancy in the Pasuk, why mention an offering twice.] It is known that there are righteous individuals that happily perform the Mitzvah of Tzedaka, so much so that they have funds ready at hand at all times. The Torah praises such an individual. In fact, this behavior is alluded to in our Pasuk. Hashem instructs one to “take for Me an offering” prior to being requested of it, so that the funds are ready. Consequently, when a needy person beseeches one for assistance one is able to “take My offering” that was pre-made and distribute them accordingly.

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – אֶפְשָׁר בָּמֶה שֶׁאָמְרוּ פֶּרֶק קַמָא דְּבַתְרָא [מַסֶּכֶת בָּבָּא בַּתְרָא]: “רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד”, מִשּׁוּם דְרוֹדֵף צְדָקָה יִמְצָא צְדָקָה? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כָּל הָרוֹדֵף צְדָקָה, הקב”ה מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת לַעֲשׂוֹת מֵהֶם צְדָקָה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ” דְהוּא רוֹדֵף צְדָקָה, וְהָיָה שְׂכָרוֹ “תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי” מִכָּאן וָאֵילָךְ, שֶׁאֲנִי מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת לַעֲשׂוֹת צְדָקָה. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵֹת כֹּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְּחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – “And have them take for Me an offering; from every person whose heart inspires him to generosity, you shall take My offering etc.” (Shemot 25:2)

[Seemingly, there is a redundancy in the Pasuk, why mention an offering twice.] The explanation may be based on the teaching of the Sages (Baba Batra 9B). The Sages taught what is the meaning of the verse, “One that follows after charity and mercy will find life, charity and honor?” (Mishlei 21:21) Because a man has followed after charity, he will find charity? — The purpose of the verse, however, is to teach us that if a man is anxious to give charity, the Holy One, blessed be He, furnishes him money with which to give it. Thus the Torah is stating “take for Me an offering; from every person whose heart inspires him to generosity” and as a result his reward will be that he will always be able to “take My offering” for Hashem and distribute them.

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה – לְפִי פְּשׁוּטוֹ אֶפְשָׁר לִרְמֹז כִּי “תְּרֻמָה” אוֹתִיּוֹת “הַמֻּתָּר”, עַל דֶּרֶךְ “מִן הַמֻּתָּר בְּפִיךָ”, שֶׁהַצְּדָקָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ מִנְּכָסָיו שֶׁהִרְוִיחַ בְּמִשְׁפָּט וּבְיֹשֶׁר, וְלֹא מִגֶּזֶּל, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי אַךְ רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק וכו’. חוֹמַת אֲנָךְ

‎וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה – “And have them take for Me an offering etc.” (Shemot 25:2)

According to the simple understanding, the word תְּרֻמָה, an offering, has the same letters as הַמֻּתָּר, that which is permitted. The Pasuk is teaching that the charity an individual performs must be done with assets he earned permissibly, and not with assets he earned by way of theft and financial oppression.

וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב – יִמּוֹד בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה כְּתִנּוֹק לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא, וְלִסְבֹּל עֹל הַתּוֹרָה עַל שִׁכְמוֹ כְּמוֹ שֶׁעַתָּה מַתְחִיל לִלְמוֹד. וְעוֹד כְּתִנּוֹק שֶׁיְּהֵא נָקִי מֵחֵטְא. וְזֶהוּ “שְׁנַיִם כְּרוּבִים”, מֵעֵין דֻּגְמָא לְתִנּוֹק בִּשְׁנֵי אֹפָנִים, לִהְיוֹת מְקַבֵּל עֹל כְּתִנּוֹק, וְלִהְיוֹת נָקִי מֵחֵטְא כְּתִינוֹק. “זָהָב”, שֶׁיִּרָא מִמִּדַּת הַדִּין הָרוֹמֵז לְזָהָב. נַחַל קְדוּמִים

‎וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב – “And you shall make two golden cherubim etc.” (Shemot 25:18)

The two cherubim teach an individual two important lessons. Firstly, just like the cherubim where made in the image of children, so too one must resemble a minor in certain aspects of their lives. Namely, one needs to lesson one’s burden of earning a living, much like a child, in order make more time for learning and the yoke of Torah. Additionally, one must strive to be clean from sin, like a minor, while at the same time accomplishing fear of judgement.

Feb 4^th | 19^th of Shevat

משפטים

לַחָפְשִׁי – [בְּפָתַח תַּחַת הַלָּמֶ”ד], וְלֹא “לְחָפְשִׁי” בִּשְׁוָ”א, כִּי אֲפִלּוּ בְּעֵת שִׁעֲבּוּדוֹ, הוּא חָפְשִׁי, וְהַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ. חוֹמַת אֲנָךְ

‎לַחָפְשִׁי – “He shall go out to freedom etc.” (Shemot 21:2)

Although the word “LaHofshi” simply means freedom, it also means just the opposite, or “La, Hofshi” — no freedom. The Sages taught that when one acquires a slave, because of all the guidelines and restrictions, they actually acquire a master for themselves, thereby relinquishing their own freedom.

אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא – דְּהַיְנוּ לְבַדּוֹ, שֶׁאִם לֹא נִתְבָּרֵךְ הַבַּיִת בִּגְלָלוֹ, אֵין לוֹ הַעֲנָקָה [לְדַעַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּן עֲזַרְיָה בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין דַּף י”ז ע”ב]. חוֹמַת אֲנָך

‎אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא – “If he comes [in] alone, he shall go out alone etc.” (Shemot 21:3)

The explanation of the Pasuk may be based on the teaching of Rebbi Elazar Ben Azaria (Kiddushin 17B). [The Torah mandates (Devarim 14:16) that the slave master provide “Ha’anaka” — a bonus as gratis to the Jewish slave at the conclusion of his servitude]. Rebbi Elazar Ben Azaria rules, however, that if the house was not blessed as a result of the slave’s servitude, there is no requirement to offer him this bonus. “If he comes alone” without the divine blessing in his handiwork, then, “he shall go out alone” with no bonus, as well.

אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא – לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ דְהַמִבְחָן אִם הַתְּשׁוּבָה הִיא לִכְבוֹד ה’, הוּא אִם יַתְמִיד בַּתְּשׁוּבָה, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “אַךְ” מִעוּט, שֶׁ”אִם יוֹם אוֹ יוֹמָיִם” – כִּפּוּר וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה “יַעֲמֹד” וְתוּ לֹא. “לֹא יוּקַם”, לֹא תִּתְקַיֵּם הַתְּשׁוּבָה עוֹד, אָז בָּא הָאוֹת “כִּי כַסְפּוֹ הוּא” אֲשֶׁר עוֹרְרוֹ בִּתְשׁוּבָה [שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֶּסֶף], וְלֹא מְלָכוֹ לִכְבוֹד שָׁמַיִם, וְתִרְאֶה טְלָפַיִם, וְתַחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת עַל דְּבַר הַכֶּסֶף. כִּסֵּא דָוִד דְּרוּשׁ יג

‎אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא – “If he survives for a day or for two days, he shall not be avenged, because he is his asset.” (Shemot 21:21)

[By way of Derush the Pasuk can be explained as follows.] The Sages taught that the ideal repentance is a constant repentance. If, however, ones repentance is “for a day or for two days,” i.e. it only lasts Rosh Hashana and Yom Kippur, then “he shall not be avenged,” and his Teshuva will have little standing. In fact it will reveal that his repentance was in fact “because it was his asset,” he only repented on the High Holidays in order to secure his financial standings for the upcoming year. His repentance was not for the Honor of Hashem.

אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא – לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ דְהַמִבְחָן אִם הַתְּשׁוּבָה הִיא לִכְבוֹד ה’, הוּא אִם יַתְמִיד בַּתְּשׁוּבָה, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “אַךְ” מִעוּט, שֶׁ”אִם יוֹם אוֹ יוֹמָיִם” – כִּפּוּר וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה “יַעֲמֹד” וְתוּ לֹא. “לֹא יוּקַם”, לֹא תִּתְקַיֵּם הַתְּשׁוּבָה עוֹד, אָז בָּא הָאוֹת “כִּי כַסְפּוֹ הוּא” אֲשֶׁר עוֹרְרוֹ בִּתְשׁוּבָה [שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֶּסֶף], וְלֹא מְלָכוֹ לִכְבוֹד שָׁמַיִם, וְתִרְאֶה טְלָפַיִם, וְתַחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת עַל דְּבַר הַכֶּסֶף. כִּסֵּא דָוִד דְּרוּשׁ יג

‎אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא – “If he survives for a day or for two days, he shall not be avenged, because he is his asset.” (Shemot 21:21)

[By way of Derush the Pasuk can be explained as follows.] The Sages taught that the ideal repentance is a constant repentance. If, however, ones repentance is “for a day or for two days,” i.e. it only lasts Rosh Hashana and Yom Kippur, then “he shall not be avenged,” and his Teshuva will have little standing. In fact it will reveal that his repentance was in fact “because it was his asset,” he only repented on the High Holidays in order to secure his financial standings for the upcoming year. His repentance was not for the Honor of Hashem.

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ -הַכַּוָּנָה: “אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי” שֶׁהֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּבָרִים אֲחַדִים דְּרוּשׁ ד

‎אִם־כֶּ֣סֶף | תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ – “When you lend money to My people, to the poor person [who is] with you etc.” (Shemot 22:24)

When one gives charity Hashem instructs the individual to specifically give to “My people.”  The people that are considered Hashem’s are the Talmidei Hachamim (Torah Scholars) of the nation. Thus, one should strive to benefit them.

Jan 28^th | 12^th of Shevat

יתרו

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שֶׁשָּׁמַע מִמִּלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּבָא. וּפֵרְשׁוּ רַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז דְּאָמְרוּ פֶּרֶק חֵלֶק שֶׁ’תִּמְנַע’ הָאָבוֹת לֹא קִבְּלוּהָ, וְנַעֲשֵׂיתָ לְפִּלֶּגֶּשׁ לֶאֱלִיפַז, וּמִשּׁוּם הֲכִי יָצָא מִמֶּנָּה עֲמָלֵק דְצַעֲרִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, דְּלָא אִבַּעֵי לְהוּ לְרָחְקָה. עַיֵּן שָׁם בַּגְּמָרָא. וְקֹדֶם זֶה הָיָה יִתְרוֹ בְּסָפֵק שֶׁמֶּא לֹא יְקַבְּלוּהוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת גְּדֻלָּתָם, וְכִי שָׁמַע מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק דָּלְקוּ עַל שֶׁרִחֲקוּ לְתִמְנַע, וְלָכֵן בָּא עַתָּה, וְלֹא יְרַחֲקוּהוּ כִּי כְּבָר רָאוּ מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם עַל תִּמְנַע. מִדְבָּר קְדֵמוֹת עֵרֶךְ יִתְרוֹ

‎וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – “And Yitro heard etc.” (Shemot 18:1)

The Sages explained that Yitro heard news about the war of Amalek, and as a result he traveled to meet the Jews. [Why did Yitro decide only now to come?] The Gemara (Sanhedrin) teaches that and individual named Timna, wish to convert, as it were, but the Patriarchs did not allow it. As a result she became a concubine to Eliphaz and bore Amalek, the nation that would afflict the Jewish nation. Knowing all this, Yitro was in doubt, would the nation accept him as a convert or not. However, once he heard about the war of Amalek, and all the suffering that was caused because the nation did not accept Timna, he was sure that the nation would accept him now. The Jewish nation must have realized the severity of not accepting a true convert, therefore it was the first opportune time for Yitro to arrive.

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שֶׁשָּׁמַע מִמִּלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּבָא. וּפֵרְשׁוּ רַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז דְּאָמְרוּ פֶּרֶק חֵלֶק שֶׁ’תִּמְנַע’ הָאָבוֹת לֹא קִבְּלוּהָ, וְנַעֲשֵׂיתָ לְפִּלֶּגֶּשׁ לֶאֱלִיפַז, וּמִשּׁוּם הֲכִי יָצָא מִמֶּנָּה עֲמָלֵק דְצַעֲרִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, דְּלָא אִבַּעֵי לְהוּ לְרָחְקָה. עַיֵּן שָׁם בַּגְּמָרָא. וְקֹדֶם זֶה הָיָה יִתְרוֹ בְּסָפֵק שֶׁמֶּא לֹא יְקַבְּלוּהוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת גְּדֻלָּתָם, וְכִי שָׁמַע מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק דָּלְקוּ עַל שֶׁרִחֲקוּ לְתִמְנַע, וְלָכֵן בָּא עַתָּה, וְלֹא יְרַחֲקוּהוּ כִּי כְּבָר רָאוּ מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם עַל תִּמְנַע. מִדְבָּר קְדֵמוֹת עֵרֶךְ יִתְרוֹ

‎וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – “And Yitro heard etc.” (Shemot 18:1)

The Sages explained that Yitro heard news about the war of Amalek, and as a result he traveled to meet the Jews. [Why did Yitro decide to only come now?] The Gemara (Sanhedrin) teaches that an individual named Timna, wish to convert, as it were, but the Patriarchs [Avraham, Yitzhak, Yaakov] did not allow it. As a result she became a concubine to Eliphaz the son of Esav and bore Amalek, the nation that would one day wage war against the Jewish nation. Knowing about what occured with Timna, Yitro was in doubt, would the nation accept him as a convert or not. However, once he heard about the war of Amalek, and all the suffering that was caused because the nation did not accept Timna, he was sure that the nation would accept him now. The Jewish nation must have realized, he reasoned, about the severity of not accepting a true convert, therefore it was the first opportune time for Yitro to arrive.

בָּרוּךְ ה’ אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם -פֵּרוּשׁ הַשַּׂר שֶׁקִּטְרֵג עֲלֵכֶם בַּיָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ”ל: “וְהִנֵּה מִצְרַיִם נוֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם” עַל הַשַּׂר, “וּמִיָּד פַּרְעֹה” כְּמַשְׁמָעוֹ, “אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעַם” – הָעֶרֶב רַב, מִתַּחַת יַד מִצְרַיִם. נַחַל קְדוּמִים

‎בָּרוּךְ ה’ אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם – “Blessed is Hashem, Who has rescued you from the hands of the Egyptians [and from the hand of Pharaoh, Who has rescued the people from beneath the hand of the Egyptians.]” (Shemot 18:10)

[Why does the Pasuk mention the hands of the Egyptians twice?] The explanation of the Pasuk is based on the teaching of the Sages that the Angel appointed over the nation of Egypt also prosecuted the Jewish Nation from the Heavens. That is why Yitro proclaims, now, blessed is Hashem that has saved you from the hands on their Angel and from the hands of the Egyptian nation themselves.

וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם אֶת הַהַר כְּגִיגִית, וְכָתְבוּ הַמְפָרְשִׁים דְּכֵיוָן דְּדָמֵי לַאֲנוּסָה, אִם כֵּן לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו, וְזֶה שֶׁאָמַר “וַיִּתְיַצְּבוּ”, הָיָה לְיִשְׂרָאֵל עֲמִידָה וּמַצָּב עַל שֶׁהָיוּ אֲנוּסִים, “בְּתַחְתִּית הָהָר”, וְעַל זֶה קָמָה וְגַם נִצָּבָה עֲדַת יִשְׂרָאֵל, וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְלֹא יִטֹּשׁ ה’ עַמּוֹ, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “ה’ בִּרְצוֹנְךָ”, כְּלוֹמַר וְלֹא בִּרְצוֹנִי, “הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז”, כָּפִיתָ הַהַר בִּשְׁבִיל “עֹז” (הַתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת עֹז), וְאִם כֵּן הַיִינוּ אֲנוּסִים. עַל כֵּן “הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל”, דְאֲנוּסָה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו (וְלָמָּה הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ). נַחַל קְדוּמִים

וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר – “They stood at the bottom of the mountain etc.” (Shemot 18:17)

The Sages taught that Hashem lifted the mountain over the nation’s head forcing them to accept the Torah. [Why?] In this way the Jewish nation would be considered as a lady that was forced to have relations. Just like a woman who was forced to have relations can not be divorced by her husband (i.e. the seducer as his punishment) without her consent, so too, the Jewish Nation can never be sent away from Hashem against their will, no matter the situation, no matter the level of the Nation.

וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם אֶת הַהַר כְּגִיגִית, וְכָתְבוּ הַמְפָרְשִׁים דְּכֵיוָן דְּדָמֵי לַאֲנוּסָה, אִם כֵּן לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו, וְזֶה שֶׁאָמַר “וַיִּתְיַצְּבוּ”, הָיָה לְיִשְׂרָאֵל עֲמִידָה וּמַצָּב עַל שֶׁהָיוּ אֲנוּסִים, “בְּתַחְתִּית הָהָר”, וְעַל זֶה קָמָה וְגַם נִצָּבָה עֲדַת יִשְׂרָאֵל, וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְלֹא יִטֹּשׁ ה’ עַמּוֹ, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “ה’ בִּרְצוֹנְךָ”, כְּלוֹמַר וְלֹא בִּרְצוֹנִי, “הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז”, כָּפִיתָ הַהַר בִּשְׁבִיל “עֹז” (הַתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת עֹז), וְאִם כֵּן הַיִינוּ אֲנוּסִים. עַל כֵּן “הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל”, דְאֲנוּסָה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו (וְלָמָּה הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ). נַחַל קְדוּמִים

וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר – “They stood at the bottom of the mountain etc.” (Shemot 18:17)

The Sages taught that Hashem lifted the mountain over the nation’s head forcing them to accept the Torah. [Why?] In this way the Jewish nation would be considered as a lady that was forced to have relations. Just like a woman who was forced to have relations can not be divorced by her husband (i.e. the seducer as his punishment) without her consent, so too, the Jewish Nation can never be sent away from Hashem against our will, no matter the situation, no matter the level of the Nation.

Jan 21^st | 5^th of Shevat

בשלח

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ בְּמִצְרַיִם – אֶפְשָׁר לוֹמַר “אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ בְּמִצְרַיִם”, שֶׁהִגְדִּילָם עַד לְמַעְלָה, וּבְעוֹדָם בְּגַדְּלוּתָם נִשְׁמְדוּ, כִּי הֵם הָיוּ עוֹבְדִים לְמַזָּל טָלֶה שֶׁשּׁוֹלֵט בְּחֹדֶשׁ נִיסָן וּבִזְמַן גְּדֻלָּתוֹ וְתָקְפּוֹ, שָׁם נָפַל שָׁדוּד. וְגַם הָאֻמָּה הִגְדִּילָם לְמַעְלָה לְמַעְלָה וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד. וְזֶהוּ “הַיָּד הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ בְּמִצְרַיִם” אֲשֶׁר בְּתוֹקְפָם וּגְדֻלָּתָם כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וְאָז “וַיִּירְאוּ הָעַם אֶת ה'” וכו’. רֹאשׁ דָוִד

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ בְּמִצְרַיִם – “Israel saw the great hand, which Hashem had used upon the Egyptians etc.” (Shemot 14:31) 

The great hand of Hashem the Jewish people witnessed was the elevation of the Egyptian State and the ruination of the Egyptians from their supremacy. The Egyptians served the constellations, specifically the lamb, or Aries. It was in this month, the month of their idol, that the Jewish nation was redeemed. The Egyptians were left helpless, even in their most auspicious month. That was the the great hand of Hashem the Jewish people witnessed, the destruction of the Egyptians even in their time of greatness.

נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם – סוֹפִי תֵּבוֹת “מַכּוֹת”, שָׁם רָמַז דְּאֵינוֹ הַטְּבִיעָה לְבַד, כִּי כַּמָּה מַכּוֹת הוּכּוּ כַּמְפֹרָשׁ בָּאַגָּדָה, וּלְמָאן דְּאֲמַר דְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת הוּא מִסְפָּר יָ”ם. נַחַל קְדוּמִים

‎נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם – “You blew with Your wind, the sea covered them etc.” (Shemot 14:10)

The last letters of these four words spell the word מַכּוֹת, plagues. The Sages taught that the Egyptians did not only suffer from drowning by the Sea, but from numerous plagues as well. According to one opinion, the Egyptians suffered from as many as 50 plagues by the Sea of Reeds, the same numerical value as the word יָם, sea.

נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם – סוֹפִי תֵּבוֹת “מַכּוֹת”, שָׁם רָמַז דְּאֵינוֹ הַטְּבִיעָה לְבַד, כִּי כַּמָּה מַכּוֹת הוּכּוּ כַּמְפֹרָשׁ בָּאַגָּדָה, וּלְמָאן דְּאֲמַר דְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת הוּא מִסְפָּר יָ”ם. נַחַל קְדוּמִים

‎נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם – “You blew with Your wind, the sea covered them etc.” (Shemot 14:10)

The last letters of these four words spell the word מַכּוֹת, plagues. The Sages taught that the Egyptians did not only suffer from drowning by the Sea, but from numerous plagues as well. According to one opinion, the Egyptians suffered from as many as 50 plagues by the Sea of Reeds, the same numerical value as the word יָם, sea.

וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף – אֶפְשָׁר בַּמֶּה שֶׁכָּתַב בְּסֵפֶר דְּרוּשׁ שְׁמוּאֵל מִשֵּׁם רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי שֶׁהָעוֹלָם שְׁלִישׁ יָם שְׁלִישׁ מִדְבָּר וּשְׁלִישׁ יִשּׁוּב, וְעָשָׂה ה’ לְיִשְׂרָאֵל נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בַּיָּם וּבַמִּדְבָּר וּבַיִּשּׁוּב, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וְשָׁלִישִׁים עַל כֻּלּוֹ”, “וְשָׁלִישִׁים” אוֹתִיּוֹת “וּשְׁלִישׁ יָם”, לִרְמֹז וּשְׁלִישׁ יָם הוּא גָּדוֹל הַנֵּס עַל כֻּלּוֹ. עַד כָּאן דְּבָרָיו. וְזֶה רֶמֶז “וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו” הַמֻּבְחָר שֶׁבַּנִּסִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּשָׁלִישִׁים, הוּא אֲשֶׁר “טֻבְּעוּ בְיַם סוּף”, כִּי זֶה נֵס גָּדוֹל עַל הַכֹּל, כִּי הָיָה הַקִּטְרוּג גָּדוֹל וּשְׁעַת סַכָּנָה. פְּנֵי דָוִד

‎וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף – “And the elite of his officers sank in the Red Sea etc.” (Shemot 14:4)

The Sefer Derush Shmuel taught in the name of Rabbenu Bachya that the world is comprised of one-thirds water, one-thirds desert and one-thirds settlement. Hashem performed wonders for the Jewish nation in all three terrains during the exodus. The words וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו can this be interpreted to mean “the choice third,” teaching that the wonders that Hashem performed at the sea was greater than the other two.

וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם – עֲמָלֵק. כָּתְבוּ ז”ל שֶׁבָּא מֵחֲמַת שִׂנְאַת חִנָּם, וְזֶהוּ “וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם”, קְרִי בֵּהּ פְּרִידִים [מִלָּשׁוֹן פֵּרוּד]. כִּסֵּא דָוִד דְּרוּשׁ י

‎וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם – “And Amalek fought with Israel in Rephidim etc.” (Shemot 17:8)

The commentators explain that one of the reasons Amalek was able to wage war against the Jewish Nation was because of the sin of baseless hatred that was present amongst individuals. The word Rephidim can be read as Peridim, self strife, meaning Amalek came to wage war because of the self strife present amongst the nation.

Jan 14^th | 27^th of Tevet

בא

וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ וגו’ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ – אֶפְשָׁר רָמַז מַה שֶּׁאָמְרוּ דְּכָּל שֶׁהוּא וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם, אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, וְהַיְנוּ בְּרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסְפוֹת. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ”, שֶכֻּלָם בְּרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, אָז “וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'” וַדַּאי, כִּי אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת, וְרַבֵּנוּ אֶלְעָזָר מִגַרְמִיזַא ז”ל כָּתַב “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי” בְּגִימַטְרִיָּא “זֶהוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ”ל, אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ וּלְמַעַן תְּסַפֵּר רָאשֵׁי תֵּבוֹת אָבוֹת, כִּי בִּזְכוּת הָאָבוֹת כָּל זֶה. (נַחַל קְדוּמִים)

‎וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ וגו‘ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה – “In order that you tell into the ears of your son and your son’s son how I made a mockery of the Egyptians, and [that you tell of] My signs that I placed in them, and you will know that I am Hashem.” (Shemot 10:2)

The Sages taught that anyone who is a Talmid Hacham, and his son and grandson are Talmidei Hachamim, they will always have the Torah in their descendants, provided they all saw each other in their lifetimes. That is the allusion here, “you should tell into the ears of your son and your son’s son how I made a mockery of the Egyptians” and as a result “you will know that I am Hashem,” and the Torah will never leave this family.

וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ וגו’ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה’ – אֶפְשָׁר רָמַז מַה שֶּׁאָמְרוּ דְּכָּל שֶׁהוּא וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם, אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, וְהַיְנוּ בְּרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסְפוֹת. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ”, שֶכֻּלָם בְּרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, אָז “וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'” וַדַּאי, כִּי אֵין הַתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת, וְרַבֵּנוּ אֶלְעָזָר מִגַרְמִיזַא ז”ל כָּתַב “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי” בְּגִימַטְרִיָּא “זֶהוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ”ל, אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ וּלְמַעַן תְּסַפֵּר רָאשֵׁי תֵּבוֹת אָבוֹת, כִּי בִּזְכוּת הָאָבוֹת כָּל זֶה. נַחַל קְדוּמִים

‎וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ וגו’ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה – “In order that you tell into the ears of your son and your son’s son how I made a mockery of the Egyptians, and [that you tell of] My signs that I placed in them, and you will know that I am Hashem.” (Shemot 10:2)

The Sages taught that anyone who is a Talmid Hacham, and his son and grandson are Talmidei Hachamim, they will always have the Torah in their descendants, provided they all see each other in their lifetimes. That is the allusion here, “you should tell into the ears of your son and your son’s son how I made a mockery of the Egyptians” and as a result “you will know that I am Hashem,” i.e. the Torah will never leave this family for they will always recognize their Creator.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת – אֶפְשָׁר לִרְמֹז בַּמֶּה שֶׁכָּתְבוּ גּוּרֵי הָאֲרִ”י זַצַ”ל כִּי הַנִּזְהָר מֵחָמֵץ בְּפֶסַח בְּכָל שֶׁהוּא, מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱטָא כָּל הַשָּׁנָה. וְזֶה רֶמֶז “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת” – וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמִּצְווֹת, שֶׁאִם תִּזְכּוּ לִשְׁמֹר הַמַּצּוֹת כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח, בִּטְחוּ בַּה’ לְבִלְתִּי תֶּחֶטָאוּ, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמִּצְווֹת, וְאִם בָּאת מִצְוָה אַל תַּחְמִיצוּהָ. גְּאֻלַּת עוֹלָם

‎וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת – “And you shall watch over the unleavened bread etc.” (Shemot 12:17)

The students of the Ariza’l taught that one who is careful with even the most minuscule amount of Hametz on Pesach will be sure not to sin that entire year. This may be alluded to in our Pasuk, ‎וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת if one “shall watch over the unleavened bread” i.e. the Matzoth, during Pesach, then וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמִּצְווֹת one can be assured that he will merit to guard the Mitzvoth that year, and not sin.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַל תִּקְרֵי מַצּוֹת אֶלָּא מִצְווֹת (בְּאַל תִּקְרֵי, שֶׁעַל יְדֵי הַמְסוֹרָה נִדְרֶשֶׁת יָפֶה הַמִּקְרָא) שֶׁאִם בָּאָה מִצְוָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה. וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת” – וְצָרִיךְ שֶׁתִּשְׁמְרוּ הַמִּצְווֹת, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מַצָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אִסּוּר לֹא גָּזֶּל וְלֹא שׁוּם אִסּוּר, דְּצָרִיךְ לְמַצּוֹת שֶׁתְּקַיְּמוּ מִצְווֹת, וְלֹא אֲהַנִי מַצָּה גְּזוּלָה וְאַחַר כָּךְ לְשָׁלֵם, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וכו’ וְקָבוּעַ לָהּ זְמַן. וְלֹא מִיבָּעֲיא אִסּוּר תּוֹרָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִסּוּר דְּרַבָּנָן, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם”, גַּם לְדוֹרוֹת שֶׁיִּגְזְרוּ חֲכָמִים גַּם כֵּן תִּזָהֲרוּ בַּמִּצְווֹת שֶׁלֹּא יִהְיוּ אִיסוּרִין דְּרַבָּנָן. רוּחַ חַיִּים דְּרוּשׁ י”ח

‎וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת – “And you shall watch over the unleavened bread etc.” (Shemot 12:17)

The Sages taught that the unleavened bread, or Matzoth, can be read as Mitzvoth instead, teaching us that given the opportunity to do a Mitzvah, one must act on it and not delay. In a similar vein, the explanation might be that everyone must guard the Mitzvoth so that no sin is mixed into the good deed. The money used, for example, should be pure, without any violations. Not only violations of the Torah, but even Rabbinic violations as well.

כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹּא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַ – וְתֵימָא וַהֲלֹא פֶּסַח הָיָה, וְלֹא הָיוּ רַשָׁאִין לֶאֱכֹל חָמֵץ, וְהֵיאַךְ תְּגַלֶּה הַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַ, הָא אִם הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְמַהְמֵהַ הָיוּ אוֹכְלִים, הֲלֹא שִׁבְעָה יָמִים אֲסוּרִים לֶאֱכֹל חָמֵץ? וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁפֶּסַח מִצְרַיִם לֹא הָיָה אֶלָּא יוֹם אֶחָד, וְהֵם לֹא הֶחְמִיצוּ בְּצֵקָם לְצֵדָּה לַדֶּרֶךְ בַּעֲבוּר שֶׁגֹּרְשׁוּ (אח”י, עַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי בְּסִפְרִי הַקָּטָן “דְּבָרִים אֲחַדִים” בְּאֹרֶךְ). פְּנֵי דָוִד בְּשֵׁם נִימוּקֵי רי“ר

‎כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹּא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַ – “For they were driven out of Egypt, and they could not tarry etc.” (Shemot 11:49)

Why did the Torah state that the Jews did not eat Hametz because there was not enough time, it should have stated that the reason was because it was Pesach and one cannot each Hametz for 7 days. One explanation might be that the first Pesach was only forbidden in Hametz for one day. Therefore, they did not eat Hametz for the other days because there was not enough time.

Jan 7^th | 20^th of Tevet

וארא

שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם – יִתָּכֵן כִּי בְּאוֹמְרוֹ “שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, מִדַּת הַדִּין תְּקַטְרֵג שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִגְאֻלָּה כִּי הֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ שֶׁטָּעַן שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם עַל יַם-סוּף כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז”ל. לָזֶה אָמַר “אֲשֶׁר מִצְרַיִם”, הֵן בְּרִשְׁעָן מַעֲבִידִים אוֹתָם לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהֵם אַגַּב אוֹנְסַיְיהוּ עַל כָּרְחָם שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם וּפְטוּרִים, וּכְמוֹ שֶׁהֵשִׁיב הוּא יִתְבָּרַךְ לַשַּׂר שֶׁל מִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז”ל, וּמֵאַחַר שֶׁכֵּן “וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי” וְאֵין מוֹנֵעַ גְּאוּלָתָם. פְּנֵי דָוִד

‎שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם – “I heard the moans of the children of Israel, whom the Egyptians are holding in bondage” (Shemot 6:5)

The Sages explained that the strict judgement was prosecuting the Jewish nation before Hashem claiming that the Nation was not worthy of being redeemed for they were idolaters, just as the Egyptians were. That is why the Pasuk tells us that the Egyptians were oppressing the Jewish people. [Seemingly, it is extra, we already know who the oppressors were, rather it is to teach that] the Egyptians were the ones forcing the Jewish nation to serve idolatry. It was not the Nations intrinsic fault. As a result there was no more prosecution and the Nation was ready to be redeemed.

אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם – יִרְצֶה, כִּי עֲבוֹדַת פִּיתוֹם וְרַעַמְסֵס הֵם מֻטָּלוֹת עַל הַמִּצְרִיִים לַעֲבֹד אֶת מַלְכָּם וְהַצָּרִיךְ לְמַלְכוּתָם, וְלֹא דַּי שֶׁהֵם אֵינָם עוֹבְדִים, רַק מַעֲבִידִים אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה מִשְׁפָּט עֲבוֹדָה זוֹ כִּי גֵּרִים הֵם. פְּנֵי דָוִד

‎אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם – “Whom the Egyptians are holding in bondage etc.” (Shemot 6:5)

The Sages explained that the Egyptians were forcing the Jews to build 2 great cities, Pitom and Ramses. However, the task of building these cities was on the people of Egypt. It comes out then that the Jewish Nation was a slave to a nation that was “a slave.” That is the explanation of the word מַעֲבִידִים i.e. made into servants of individuals that were already servants.

וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה – אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ בְּמַאֲמָרָם ז”ל דְּיִשׂ